רשימת המשאלות שלי ליעדים בלתי-מושגים כיום
- ehashkes
- 1 באוק׳
- זמן קריאה 5 דקות
עודכן: לפני 3 ימים
זכינו לחיות בדור שבו ניתן להגיע, בעלות סבירה (למי שחי במדינה מפותחת), כמעט לכל יעד בכדור הארץ. אבל יש יעדים שלפחות עבורי נותרו בלתי-מושגים, ולהם אייחד את הפוסט הזה. הנה חמישה מהיעדים שנמצאים ב-bucket list שלי - שכנראה לא אבקר בקרוב. אבל לכו תדעו.
בהוטן (Bhutan)
ללא ספק, היעד הראשון שלי ברשימת המשאלות שלי. בהוטן היא ממלכה מסתורית ומבודדת בהרי ההימלאיה בין הודו לסין, עם אוויר נקי ונופי הרים. למשל:
מנזר "קן הנמר", שתלוי על צוק תלול בהרי פארו. ביקור בו יאפשר לכם לצלם את אולי אחת התמונות האיקוניות ביותר בעולם. ההגעה אל המנזר היא באמצעות טיפוס תלול דרך יער אורנים ודגלי תפילה צבעוניים, וכשתגיעו, מתנשפים, יחכו לכם מבני המנזר שמחוברים בגשרי עץ שתחתם תהום.
מנזר קן הנמר. צילום: Nina R הטרק שנחשב הטרק הכי קשה בעולם (לא בדקתי בעצמי עדין) - טרק "איש השלג" (Snowman Trek). הטרק בהרי ההימאלאיה הבהוטניים אורך כ-350 ק"מ וכ-28 ימים (אפשר גם בקצת פחות), ויש בגדול חודש אחד בשנה שמתאים לו מבחינת מזג האוויר. כלומר - אין הרבה הזדמנויות לעשות אותו. תחשבו על הפוסט האפי שאוכל לכתוב בבלוג אחריו. אולי ספר יותר מתאים.
ביקור באינספור "דזונגים", מצודות בהוטניות עם אדריכלות ייחודית, אדומה-לבנה, די דומה לאופי הבניינים הטיבטי.
מגוון של מנזרים ומקדשים עם ציורים צבעוניים של סצנות בודהיסטיות.
פארו (Paro), עיירה צבעונית בעמק ירוק (שבה שדה התעופה הבינלאומי של בהוטן, שלא יכול להיות בהרבה מקומות בגלל ההרים). העיירה מסובבת בהרים, דגלי תפילה וגשרי עץ קטנים על נחלים צלולים.
עיר הבירה ת'ימפו (Thimpu), בעצם העיר היחידה בבהוטן, ואולי אחת מערי הבירה הכי ירוקות ושקטות בעולם.
מזרח בהוטן, אזור שתיירים בקושי מגיעים אליו. אי אפשר להיות יותר מחוץ לשביל התיירים השחוק מאשר מזרח בהוטן. באזור זה התושבים גרים בכפרים זעירים ונידחים שמוקפים בגבעות ירוקות ויערות. מקדשים, דזונגים ומנזרים לרוב. כמה בא לי.
לסיום, שלוש עובדות מעיינות על בהוטן:
בבהוטן מודדים "אושר לאומי גולמי" כמדד חלופי לתמ"ג, שמשקלל גם מדדים סביבתיים, תרבותיים וכלכליים-חברתיים.
בהוטן היא אחת מהמדינות היחידות בעולם עם פליטות פחמן שליליות.
אין רמזורים בבהוטן בכלל. הם ניסו להתקין רמזור אחד בבירה בשנות ה-90 אבל תושבים לא אהבו את היעדר המגע האישי של המכונה אז ביטלו אותו.
למה אני לא מבקר כרגע: בבהוטן יש גישה ייחודית לתיירות: "אימפקט נמוך, ערך גבוה". כלומר מעט תיירים, עם מעט אימפקט שלילי על הסביבה, שמביאים למדינה ערך רב. בפועל, בהוטן הנהיגה בעבר ויזת כניסה של 250 דולר לכל יום ביקור (!), אף שעלות זו כללה נסיעות, מלונות וכניסה לאטרקציות. הויזה הזאת כבר לא תקפה, אך נכון להיום נדרש לשלם 100 דולר ליום על הויזה, מחיר שהפעם לא כולל כלום, וכיום צריך לשלם על נסיעות, לינה וכל השאר. כלומר העלות עדין מגיעה למעל 200 דולרים ליום לטיול זול. היות שאני אוהב להשקיע בהיכרות עם מקום, העלות הזאת כרגע גבוהה מדי לטיול של כמה שבועות. אולי משרד התיירות של בהוטן יראה את הפוסט ויזמין אותי. מבטיח לכתוב באריכות על המדינה בבלוג אם כן.
טיבט
הו, טיבט. השם לבד מעורר תחושה של מסתורין, כמו המילים "בורמה" או "ההימלאיה". מדובר בשטח עצום (כמעט 1.3 מיליון קמ"ר, אפשר להכניס לשם את ישראל כמעט 60 פעם), מבחינה מנהלית מחוז אוטונומי בסין, שמכונה גם "גג העולם". את האהבה שלי לתרבות הטיבטית כבר תיארתי בבלוג. יש בטיבט את ההר הגבוה בעולם (שאותה היא חולקת עם נפאל), מנזרים מבודדים, דגלי תפילה מתנופפים ברוח ועדרי יאקים על רקע פסגות מושלגות. יש שם גם הרים שבני אדם מעולם לא טיפסו, אבנים עם חריטות מסתוריות, פגודות וגומפות (מבני פולחן טיבטיים) בגדלים שונים, אחד הקניונים העמוקים בעולם, ואגמים קדושים. והכל בגובה של אלפי מטרים.
טיבט היא גם מוקד לכמה טרקים שהייתי מת לעשות, כולל הטרק שמסביב להר קאילאש והטרק בין גאנדן לסאמיה, שני מנזרים טיבטים מפורסמים.
לבסוף, בטיבט יש גם את עתיקות ממלכת גוג'ה העתיקה והמסתורית, ואפשר לבקר בין השאריות המפוארות של ארמנותיה.
למה אני לא מבקר כרגע: יש איסור לטייל בטיבט כמטייל זר ללא קבוצה מאורגנת, וצריך רשיונות מיוחדים נוספים כדי לטייל מחוץ ללהסה, בירת טיבט. חוץ מזה שזה מייקר מאוד את הטיול, האיסור הזה מוציא את כל הכיף מלטייל בחופשיות, לחקור את המסתורין ולהכיר את המקומיים. אולי יום אחד יסירו את האיסור ואז אהיה הראשון שיגיע.
לבנון
תחשבו על לשכור רכב בתל אביב, לעלות צפונה בכביש 4, לעבור את נהריה וראש הנקרה ופשוט להמשיך לנסוע צפונה. היעד? בירות, ולאחריה רוד-טריפ לכפריה הציוריים של לבנון. לבנון היא המשך גיאוגרפי של הגליל, ויש בה כל כך הרבה מה לראות ולחוות. למשל:
מפל באתארא הציורי שנופל אל תוך כמה קומות של סלע.
חלק אחד ממפל באתארא. צילום: Lodo27 בירות התוססת, עם קפה, חיי לילה, שווקים, כנסיות ומסגדים מהממים, חופים, טיילת ליד הים, אוכל מקומי ומוזיאונים (כולל המוזיאון הלאומי שמאכלס מוצגים רבים על ההיסטוריה של לבנון). ואם כבר אנחנו בבירות, לא לשכוח לתת כבוד לקהילה היהודית ההיסטורית בבית הכנסת "מגן אברהם". כיום הוא לא פעיל כמובן ונפגע בפיצוץ הנמל בבירות.
השרידים של מקדש יופיטר ומקדש בכחוס בבעלבק הם רק חלק קטן מהעתיקות הרומאיות באזור, שהן מהמפוארות בעולם ששרדו. כמובן אתר מורשת של אונסק״ו.
מצפון לבירות תמצאו את ביבלוס/ג׳ביל (גבל בתנ״ך - ״אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים, גבל ועמון ועמלק פלשת עם ישבי צור״, ועוד). מדובר עיר נמל פיניקית עתיקה, היום אתר מורשת של אונסק״ו. ניתן למצוא בה עתיקות (פיניקיות, רומאיות וצלבניות), שווקים, כנסיות עתיקות, נמל רומנטי ומסעדות דגים רבות.
צור וצידון מארחות עתיקות רומאיות, טירה צלבנית ושרידים של אדריכלות פיניקית.
בכפר בשרי שבהרים בצפון לבנון תמצאו קתדרלה, מנזר מוכר ונוף מהמם. לא רחוק מבשרי תמצאו תצוגת תכלית נדירה של עצי הארז המפורסמים, אותם אלה שמיוצגים בדגללבנון. שם האתר - ״ארזי האל״.
הכפר בשרי על רקע ההרים. צילום:© Vyacheslav Argenberg
למה אני לא מבקר כרגע: חסרות סיבות? ביקור בלבנון הוא לא חוקי לפי חוקי ישראל. לבנון בעצמה לא בדיוק מקבלת ישראלים בברכה. ובואו לא נדבר על הסיכון מצד ארגונים כאלה ואחרים שלא ידידותיים לישראל וליהודים. אבל אולי יום יבוא ויהיה שלום, ויתאפשר הרוד-טריפ הכי שווה במזרח התיכון.
איראן
המדינה שמאז 1979 היא האויבת הגדולה של ישראל. אבל לפני 1979, ישראלים היו נמצאים במדינה באופן קבוע לצרכי עסקים ותיירות. והתמזל מזלם לראות את כל מה שיש לאיראן העצומה (אפשר להכניס אליה יותר מ-70 שטחי ישראל) להציע. מעתיקות של פרס העתיקה בפרסופוליס ובשושן ועד טהראן המודרנית והתוססת. אדריכלות אסלאמית-פרסית במיטבה באספהאן. כפרים ציוריים (כמו מאסולה) בהרי האלבורז. העיר יזד עם מגדלי הרוח שניתבו רוח למיזוג אוויר מאות שנים לפני המצאת המזגן. עתיקות של טירות פרסיות שהגנו מפני פולשים מערב (למשל טירת רודח'אן). זיגורתים (מעין מגדלים פירמידליים) מתקופות שיותר קדומות מהאפריה הפרסית. מדבריות ודיונות עצומות. הרים, חופים וימות מלח. מקדשי אש של הדת הזורואסטרית העתיקה. ועוד ועוד.
למה אני לא מבקר כרגע: ראו ערך לבנון, כל אותן סיבות תקפות גם לאיראן. כשהמשטר האסלאמי באיראן יפול, אני אהיה הראשון על טיסת אל על לטהראן.
קונגו
אגן הקונגו הוא בגודל של הודו, והוא רצוף במסתורין. יערות גשם, נהרות וביצות עצומות. אחד המרחבים האחרונים בעולם שלא נחקרו עד הסוף (יחד עם האמזונס ואנטרקטיקה). יש שם חיות שבני אדם מעולם לא פגשו, שבטים שלא פגשו את עולם המודרני ומי יודע איזה ארכיאולוגיה וסודות אחרים.
למה אני לא מבקר כרגע: קונגו (בפרט הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו שבה רוב אזור הקונגו) היא אחד מהאזורים הכי פחות בטוחים בעולם. למרבה הצער, יש בה אי-יציבות פוליטית, מיליציות חמושות, טרור, מלחמות שבטיות, חשש לחטיפות ועוד. לא אני אמרתי - מחלקת המדינה האמריקאית אומרת, והיא ממש לא ממליצה לבקר.
מותר לחלום. ולפעמים חלומות מתגשמים.
תגובות