בורמה/מיאנמר: היעד האסור (כרגע)

בורמה. השם בלבד מעלה תחושה של מסתורין.

בורמה בעשורים האחרונים מוכרת גם כמיאנמר, שם שמקדם המשטר הצבאי כדי לסמל פתיחה של המדינה גם למיעוטים מעבר לקבוצה הבמארית. ואכן, המדינה מורכבת מקשת עצומה של קבוצות אתניות, שפות, תרבויות ונופים.

ובמשך שנים חלמתי על טיול במיאנמר, וההזדמנות הגיעה. בעוד היסטורית היא הייתה תחת שלטון צבאי, למשך חלון של מספר שנים היא עברה תהליך דמוקרטיזציה (מוגבל) ונפתחה לתיירות חופשית יחסית. את ההזדמנות הזאת לשמחתי ניצלתי. אולם, מאז 2021 היא יעד מאוד לא מומלץ להגעה לאור מלחמת האזרחים שניטשת כבר שנים בשטחה בין המשטר הצבאי, לאחר שהשתלט מחדש על המדינה, לבין נאמני הממשלה הדמוקרטית וקבוצות אתיות שונות. אבל כשבורמה תראה ימים טובים יותר, היא תחזור להיות יעד חלומי. בפוסט זה תמצאו תיאור של היעדים המרכזיים בבורמה בציפיה לאותו יום.

ינגון

השוודגון פגודה

לשעבר הבירה של בורמה (הבירה היא כיום נייפידאו, שלא מהווה באמת יעד תיירותי), ינגון היא עיר גדולה וצפופה אך עם אופי מיוחד. במרכז העיר, תמצאו את אחד מהמונומנטים הכי איקוניים לדת בעולם, שוודגון פגודה. זו פגודה מוזהבת, בוהקת למרחוק (החלק החיצוני הוא באמת מזהב אמיתי) שקדושה לבודהיסטים ברחבי העולם לאור החפצים הקדושים לבודהיזם שלכאורה אצורים בתוכה, כולל שערות מראש הבודהה. בכל אופן, לראות את הפגודה הזאת בזריחה או בשקיעה זה מחזה מרהיב ללא ספק. אבל זו היא רק אחת מני אינספור פגודות ומקדשים שנמצאים בעיר ושווים ביקור אם הבודהיזם הבורמזי מעניין אתכם. שווה גם להציץ בבית הכנסת היהודי של ינגון, שריד לקהילה יהודית קטנה.

מסילות רכבת שהופכות לשוק

ינגון הייתה גם בירה קולוניאלית של הבריטים, ואת האדריכלות הבריטית (שתהיה מוכרת למי שגם ביקר בהודו) אפשר לראות בעיקר באזור המזח והממשל של העיר. התחזוקה הלקויה של המבנים מעניקים לעיר תחושה של הדר דהוי משהו. עוד חוויה מומלצת בינגון היא פשוט לעלות על הרכבת הקלה שמסתובבת סביב העיר. למרות שהקרונות של הרכבת מתהדרים במיזוג אוויר, אל תבנו על זה, אבל נסיעה בה היא דרך מעולה לראות את העיר. רוכלים שעולים ויורדים מהרכבת מייצגים את תרבות האוכל הבורמזית. פסי הרכבת הם גם מקום שבו מוכרים מקומיים פורסים את מרכולתיהם מבעין שוק מאולתר, וברגע שהרכבת מתקרבת הם ממהרים לסלקם עד שהרכבת עוברת.

יש (או לפחות היה) גם צד כיפי בינגון. קניונים למעמד העליון שיש במדינה, ברים על גגות של המבנים הגבוהים (אל תצפו לבורג' חליפה), ובתי קולנוע, שבהם מנוגן ההמנון טרם שהסרט מוקרן.

באגאן

מרגע שראיתי תמונה של באגאן ידעתי שאני חייב לבקר בה. לא האמנתי שיש מקום כזה על כדור הארץ. מדובר במישור שטוח עם אלפים רבים של מקדשים עתיקים, לעיתים קרובות אפופי ערפל. כמו מתוך סרט פנטזיה, אלא שהוא קיים באמת. ריבוי המקדשים נובע מהעושר ההיסטורי של ממלכה עשירה שבירתה הייתה באזור.

מישור באגאן

לכל מקדש יש את הסיפור שלו. יש מקדשים גדולים, למשל כזה שהתפרסם לנוכח האכזריות של המלך שבנה אותו, שהרג כל בנאי או מהנדס שגרם לחריץ ולו הקטן ביותר בין לבנות המקדש (לפחות ביום הראשון, כדאי לקחת סיור כדי לשמוע חלק מהסיפורים האלה). ויש גם מקדשים קטנים, "משפחתיים" יותר.

אפשר להסתובב בכל המישור הזה באופניים חשמליים ופשוט לשוטט במשך ימים בין המקדשים העתיקים, שהרבה מהם עדין פעילים - יש בהם פסלים ותמונות, ופעמים רבות מקומיים עדין מתפללים בהם. יש תיירים שגם משלמים במיטב כספם כדי לטוס בכדורים הפורחים מעל המישור. עבור היתר - הכדורים הפורחים בשעת הזריחה בהחלט מוסיפים לפוטוגניות ולמסתורין.

אגם אינלה

אגם אינלה היפיפה

עוד יעד בורמזי איקוני מאוד. אגם מוארך שבו יש כפרים ומקדשים שבנויים על כלונסאות על המים ברחבי האגם. באגם תוכלו לראות דייגים שמשיטים את סירותיהם באופן ייחודי: רגל אחת מזיזה את המשוט במי האגם, רגל שניה ניצבת בסירה והידים פנויים לדיג. ליד האגם יש גם את אינדיין - מעין "מיני באגאן" שבו תמצאו אינספור מקדשים חרבים עתיקים.

רבים מחליטים להגיע לאגם באמצעות טרק מעיירה חמודה, מרחק שלושת ימי הליכה, בשם קלאו. הטרק רצוף בנוף הררי בורמזי, מסילות רכבת ישנות, שדות צ'ילי, ג'ינג'ר ותה, ואינספור כפרים של קבוצות אתניות שונות. בגבעה נתונה לעיתים קרובות תשמעו שפה שונה לחלוטין מזו של הגבעה השכנה - עד כדי כך האזור מגוון מבחינה תרבותית.

מנדליי

גשר או ביין ליד מנדליי

עיר בירה עתיקה של ממלכה עתיקה ששלטה באזור. תמצאו בה ארמונות עתיקים, נקודות תצפית מרהיבות ומקדשים מפוארים, כיאה למדינה רצופת מקדשים כמו מיאנמר. למען האמת, לא שהינו בה זמן רב, בעיקר כנקודת מעבר לפין או לין, היעד הבא בפוסט.

אבל כן הספקנו לבקר באחד מהסמלים של העיר, גשר או ביין (U Bein) שהיה הגשר הארוך בעולם שעשוי מעצי טיק.

פין או לין

הגן הבוטני ליד פין או לין

פין או לין היא עיירת Hill station שאליה הבריטים היו נסוגים כשהחום במישור היה הופך להיות מכביד מדי. ואכן, ככל שמתקדמת העליה ממנדליי אל העיירה, החום מתחלף ברוח נעימה. כראוי למיקום קולוניאלי בריטי, גם האדריכלות באזור היא קולוניאלית-בריטית, כולל אחוזות ומגדל שעון באמצע העיירה. ליד העיירה תראו גם סימנים לאקדמיית הקצינים הבורמזית, שבחזיתה פסלים של מלכי עבר של המדינה וכתובת הענק "האליטה המנצחת של עתיד!"

ליד העיירה יש גנים בוטניים מרהיבים, הכי יפים שראינו במדינה, שבהם תראו נזירים מסתובבים לצד פרחים ויערות בקבוק. בגן גם יש מגדל שאם תטפסו אליו (אין מעלית) תגיע לאחד מהתצפיות הכי יפות באזור.

חופי דאווי

היות שבורמה שוכנת לחופי ים אנדמן, יש לה גם חופים מרהיבים. את החופים האלה תמצאו ברגל הארוכה שהמדינה שולחת דרומה, בדרום מזרח המדינה. החוף שאנחנו בחרנו היה קשה להגעה; היה צריך לעבור דרך כפרים ושבילי עפר ובסוף הדרך לשוט בסירה דרך מנגרוב (מעין ביצה) עד להגעה לחוף הנכסף. אבל יש גם חופים רבים שיותר קל להגיע אליהם.

חופי דאווי

מיאו או (Mrauk U) וכפרי הצ'ין

אחד מחוויות הטיול הכי טובות שהיו לי בחיי; אני מתכוון לכתוב פוסט נפרד על המקום הזה מרוב שהוא היה מיוחד עבורי, אז דווקא כאן אקצר. מיאו או במחוז ראקיין במערב המדינה גם היא הייתה הבירה של אמפריה עשירה, ממלכת מיאו או, ולכן גם היא מתאפיינת בעושר של מאות מקדשים ומבנים מפוארים שפרוסים בקרבת העיירה, חלקם חרבים וחלקם שלמים. אך בניגוד לבאגאן, שהיא יותר מישורית, כאן השטח הוא הררי ומיוער. מה שאהבתי במקום הזה הוא שהמקדשים הרבים שפרוסים על פני המרחב ממש מרגישים חלק מהחיים של התושבים - המקומיים עוסקים בחקלאות ורועים את צאנם ובקרם ליד המקדשים, כנוף יומיומי לחלוטין. המקדשים עצמם עצומים, מפוארים, ומעניקים תחושה של אינדיאנה ג'ונס עם מסדרונות ארוכים וחשוכים, מלאי סוד. חלק מהמקדשים כוללים אלפי פסלים קטנים וגדולים, גילופים מושקעים ותחושה של פאר עתיק ומסתורין שמישהו צריך לחקור. בניגוד לבאגאן, לא מגיעים לכאן הרבה תיירים, אז כנראה תהיו בין התיירים הבודדים.

מיאו או. צילמה: עמיה השקס

ממיאו או תוכלו לקחת סירה ולבקר בכפרים של שבטי הצ'ין, שדווקא יותר נוצרים ופחות בודהיסטים. הכפרים האלה מבודדים באמצע הג'ונגל - והדרך היחידה להגיע היא בסירה כאמור. מדובר בהזדמנות נדירה לחלון אותנטי לחיי הכפריים, שמתלהבים לראות תיירים מגיעים עד אליהם.

מאולמין (Mawlamyine)

הסופר והמשורר האנגלי, המפורסם רודיארד קיפלינג, ביקר כאן וכתב שיר מפורסם על עלמה שפגש למרגלות הפגודה של מוולמין, והצית את דמיונם את בריטים בתקופת האמפריה. תוכלו לבקר באותה פגודה גם כיום ולנסות לחוש קצת את הרומנטיקה שהוא ניסה לבטא כשביקר במדינה הרחוקה. אם תטפסו עד למעלה הפגודה תראו גם נוף מרהיב אל כל האזור.

ליד מוולמין תוכלו לבקר בפסל הבודהה השוכב הכי ארוך בעולם (לפחות לפי טענת המקומיים). אפשר ממש להיכנס לתוך הפסל הארוך, שבו תראו גלריה אחר גלריה של תצוגות צבעוניות של פסלים שמייצגים באופן די בוטה וגרפי את הגיהנום הבודהיסטי.

הבודהה השוכב של מאולמין

צ'איטו (Kyaiktiyo) - האבן המוזהבת

משאיות ענקיות שואטות באלימות במעלה ההר, עמוסות הולכי רגל. היעד - האבן המוזהבת. מדובר בסלע עצום, בפסגת הר כ-4 שעות דרומית לינגון, שלפי כל חוקי הפיזיקה המוכרים אמור ליפול הישר אל תוך התהום (לכאורה, על פי העין הלא-מיומנת). אבל הסלע לא נופל, לפי האמונה המקומית בגלל שערה של בודהה שנמצאת בה, מה שמושך מאמינים לעלות לרגל לראות את המחזה ולהתפלל למרגלותיו. זה באמת מחזה סוריאליסטי.

האבן המוזהבת ליד צ'איטו

תודה על הקריאה! מאחל למיאנמר לחזור להיות יעד לתיירות שלווה בקרוב