זכרונות מהדלת האחורית: הבק-דור בסצ'ואן ויונאן
- ehashkes
- 1 בספט׳
- זמן קריאה 6 דקות
עודכן: לפני 3 ימים
חווית הטיול שהיא אחת הזכורות לי בחיים שהייתה לי בחיים: הבק-דור. את הפוסט הזה אני כותב 13 שנים אחרי הטיול בבק-דור, אז אשתף בעיקר זכרונות: אני מניח שהאזור השתנה מאוד מאז.
ראשית: מה פירוש הביטוי "בק-דור" - "הדלת האחורית?"
בדרום מרכז סין תמצאו שתי מחוזות גדולים: סצ'ואן (כן, ההוא מהרוטב) ויונאן. שני המחוזות האלה מאוכלסים במיעוטים מגוונים, כולל המיעוט הטיבטי. בירת סצ'ואן היא צ'נגדו, ובירת יונאן היא קונמינג; די פשוט להגיע מצ'נגדו לקונמינג - נוסעים מסצו'אן דרומה (ברכב, באוטובוס או ברכבת), די בקו ישיר, ומגיעים לקונמינג.
אבל יש דרך נוספת, עקיפה יותר, שמוכרת כ"דלת האחורית" בין שתי הערים והמחוזות. דרך זו היא הבק-דור. בעצם מסע בין ערים וכפרים שבמוקדו כפרים טיבטיים, אבל לא רק.
פרקטית, כדי לעבור בין הכפרים, לרוב שוכרים ואנים למהלך כל מקטע במסע, אז תבלו הרבה מהזמן בדרכים. אבל זה שווה את זה.
ולפני שנתחיל במסע, הערת אזהרה: מדובר באזור גבוה, לעיתים מעל 4,000 מטר. מחלת גבהים יכולה לפגוע בכל אחד, אז תיזהרו ותקחו את הזמן.
תחנה ראשונה: צ'נגדו
המסע שלנו מתחיל בעיר הגדולה, צ'נגדו, כאמור הבירה של מחוז סצ'ואן. אין איזו אטרקציה תיירותית מפורסמת בתוך העיר עצמה, אבל היא כן עיר כיפית באופן מפתיע, וקשה להסביר למה. לא ברור. אולי זו סצנת התרמילאות הנוחה (הלונלי פלאנט קורא להוסטל שנמצא בצ'נגדו, הסימס קוזי (Sim's Cozy), ההוסטל הטוב בסין). אולי זו המודרניות של מרכז העיר עם מגדליה הנוצצים (בסצ'ואן גם בנו את המה שהיה אז הבניין הכי גדול בעולם) או איזשהי עליצות של התושבים. יש בעיר גם שוק טיבטי מגניב, מחזה מרתק - אינספור חנויות ודוכנים שבהם אפשר לקנות כל מה שצריך בשביל לבנות מקדש בודהיסטי - פסלים צבעוניים ועוד אביזרים שאת פירושם אני לא מבין.
מחוץ לצ'גנגו, ולפני הבק-דור, יש לא מעט מה לעשות:
בסיס המחקר של הפנדות הגדולות, מקום שבו תוכלו לראות פנדות בסביבתן הטבעית, אולי ריכוז הפנדות הגדול בעולם.
הפארק חואנגלונג (Huanglong), עם בריכות קלציט צבעוניות שנראות לא מהעולם הזה (ראו תמונה).
פארק הטבע ג'וזייגו (Jiuzhaigou), פארק טבע מדהים ביופיו שבתוכו תשעה כפרים טיבטיים (שם הפארק בסינית הוא "עמק תשעת הכפרים"), אגמים שקופים ומפלים. מתהלכים בפארק בשביל עץ מוגבה, מה שלטעמי קצת פוגם בתחושה של להיות בטבע, התחושה היא של הליכה במוזיאון חיצוני של נופים מדהימים.
פסל הבודהה היושב העצום בלשאן (Leshan). מסופר שבנו אותו כמנחה להרגעת שֶׁצֶף הנהר שעובר לידו, מה שאכן קרה - השינוי הגיאולוגי כתוצאה מחציבת האבנים לפסל עשה שינוי.
תחנה שניה: קנדינג
אחרי שמיצינו את צ'נגדו - יאללה לקנדינג. העיירה הטיבטית הראשונה בבקדור. אין המון מה לעשות בעיירה, אבל אני זוכר ממנה שבהוסטל שבו היינו הייתה המיטה הכי נוחה שישנתי בה בחיי. מזרן מבית מלאכה טיבטי ומצעים סופר-נוחים. עוד משהו לעשות בקנדינג - להירגע במעיינות חמים עם ריח חזק של גופרית (אגב, אם אתם אוהבים מעיינות חמים - הנה הפוסט בשבילכם); המעיינות הם מרחק נסיעה מהעיירה או הליכה ארוכה, אנחנו שכרנו חדר עם בריכה חמה טבעית.
ובעיקר, תתחילו להתרגל לכתב הטיבטי שמאוד שונה מזה הסיני, לאדריכלות הטיבטית הייחודית (עוד על זה בהמשך) ולדגלי התפילה הצבעוניים על רקע ההרים.
המעבר בין כפרים בבק-דור כאמור כרוך (לפחות היה אז) בשכירת ואנים (המחיר לעיתים יקר אבל מחולק בין כלל הנוסעים) ובמעבר בכבישים משובשים וקופצניים, לא הכי נוח. וצפו גם לשלג או לשיבושים שיכול להאט או לחסום את המעבר בדרך. בצד הדרך - מבנים ומקדשים טיבטיים, כולל "גומפות", ו-"סטופות", אתרי תפילה טיבטיים.
תחנה שלישית: טאגונג
כפר מקסים באמצע ההרים. סביב הכפר מנזרים צבעוניים, מקדשים, וגבעות עם אינסוף דגלי תפילה ואבני תפילה.
מטאגונג , יצאנו למעין טרק משולב - הליכה ורכיבה - שיצא מטאגונג. ביום הראשון, הלכנו בהרים מסביב לכפר (עם ניווט שנתנו לנו בעל פה בהוסטל). עברנו במנזר לנערים שקיבלו את פנינו בברכה, בכפרים קטנים מסביב לכפר המרכזי עם אדריכלות טיבטית ובערבות ירוקות ומושלגות. והנה עוד מראה טיבטי טיפוסי - עברנו ליד עדרי יאקים, סוג של פרה שהתרגלה לאקלים הטיבטי הקר וההררי עם פרווה ושיער ארוך. לאחר שהסתבכנו שעות בניווט, הגענו למחוז חפצנו, בית של משפחה טיבטית - חיפשנו את "דקו" (לא היה ברור לנו אם זה שם הבית, שם המשפחה, או שם האישה שקיבלה את פנינו. או קונצפט של אירוח). הבית עצמו היה בצבעי אדום-לבן, עם שתי קומות: הקומה הראשונה סוג של מחסן, והקומה השניה הייתה חדר אחד שמשמש גם כמטבח, חדר אוכל וחדר שינה (לפני שהולכים לישון מזיזים הכל ופורסים מצעים על רצפת העץ). הם האכילו אותנו "צמפה", מעין עיסה מקמח, ותה עם חמאת יאק (שגם בו שמים צמפה). אם הבנתי נכון, הבית בנוי מחומר שעשוי מאדמה ומגללי יאק.
ביום למחרת, פגשנו טיבטי שהדריך אותנו במסע סוסים בין הערבות האינסופיות - חלקן ירוקות וחלקן מושלגות - ועד שחזרנו לטאגונג.
תחנה רביעית: ליטאנג
עיירה גדולה ופחות ציורית מיתר הכפרים בבק-דור. בעיירה זו מצאנו חנויות מודרניות (למשל לקנות מטענים לטלפון) ושכונות יותר חדגוניות מהבתים הצבעוניים שהתרלגנו לראות עד כה. אבל למה בכל זאת ליטאנג ראויה לציון? קודם כל היא אחת העיירות הגבוהות בעולם, גובה של מעל 4,000 מטר. שנית, ניתן לצפות (מרחוק, כדי לא להפריע) בטקס של "קבורת שמיים".
כאקט אחרון של נדיבות, בודהיסטים טיבטים מאמינים שיש ערך בנתינת גופת המת למאכל עוף השמים. בטקס קבורת שמיים הגופה מטופלת על ידי כהנ\ת, שחותכ\ת את הגופה לנתחיה. ואז, בבת אחת, המעורבים בטקס זזים הצידה, ונותנים לנשרים לאכול את הגופה; אלו כבר יודעים לחכות מראש לארוחה שלהם. המחזה של הנשרים מתגודדים סביב הגופה הוא ממש סוריאליסטי. אחסוך מכם תיאורים יותר גרפים.
דווקא היציאה שלנו מליטאנג לא הייתה סימפטית, ניסינו להתמקח קצת עם נהגי ואן שיקחו אותנו ליעד הבא, ובתגובה כל נהגי העיירה החרימו אותנו כקרטל אחוד (אם אני זוכר נכון כן מצאנו בסוף נהג שייקח אותנו).
תחנה חמישית: דאוצ'נג
עוד עיירה טיבטית יחסית טיפוסית, בלי יותר מדי מה לעשות חוץ מלהנות מהנופים מסביב ומהאדריכלות הטיבטית (ראינו עדויות להרבה תוכניות לבניה אז אולי זה השתנה). בכניסה לעיירה יש סטופה עצומה כזאת שמורכבת מהרבה סטופות קטנות.
תחנה שישית: שנגרילה
בספרו "אופק אבוד" מ-1933 ג'יימס הילטון כתב על אוטופיה מיסתורית וחבויה בהרי הימאליה, "שנגרילה". השם הזה אומץ בתבונה רבה על ידי עיירה טיבטית בשם ז'ונגדיאן, שבכך הפכה להיות מוקד עלייה לרגל לתיירים. אגב, בינתיים כבר חצינו את הגבול ממחוז סצ'ואן למחוז יונאן הדרומי.
שנגרילה היא כמו "דיסני של התרבות הטיבטית". יש שם למשל גלגל תפילה מוזהב ועצום שבשביל להזיזו צריך עשרה אנשים, עיר עתיקה מקסימה ומתויירת, כיכר שבה צלמים מחכים לתיירים ומציעים להם להצטלם עם לבוש טיבטי מסורתי (תמורת תשלום יותר מסמלי כמובן) ומקדשים רבים.
תחנה שביעית: ערוץ דילוג הנמר
אולי הטרק הכי מפורסם בסין. ערוץ צר, ששמו מגיע מאגדה על נמר שדילג מצד אחד של הערוץ לצד השני (די מרשים, גם בנקודה הכי צרה של הערוץ).
מדובר בטרק שאפשר להשלים ב2-3 ימים, ובאמצע הטרק לישון בכפרים של מיעוט הנאשי (כבר לא טיבטים). במשך הטרק, הנוף של הערוץ השוצף וההרים שברקע ילווה אתכם. ביום הראשון של הטרק, יש מקטע בשם "28 העיקולים (bends)" שבו עלייה מתמשכת ולא פשוטה ב - ניחשתם נכון - 28 עיקולים. סינית היא די מילולית לפעמים. יתר הטרק יותר קל. בכפר שבו ישנו, אני זוכר את חדר השירותים הכי מיוחד שבו הייתי בחיי - נכנסים בדלת רגילה לתא מצד אחד אך מהצד השני של החדר מגלים שאין קיר ויש תהום פעורה עם נוף מהמם. ככה אתם הולכים לשירותים, לא מומלץ לאלה עם פחד גבהים. אני גם זוכר שמצאנו בהוסטל שבו היינו עותק ישן של מוסף הארץ, מכל הדברים שניתן היה למצוא שם. כמובן עשינו יחד את חידון ה-"20 שאלות".
תחנה שמינית: ליג'ינאג
עיר מקסימה מאוד, אך מאוד תיירותית, של מיעוט הנאשי. באופן תואם לשמו, לפחות בשפה העברית, המיעוט מתאפיין בחברה מטריאכלית, כלומר חברה שבה הנשים הן המנהיגות.
העיר עצמה פוטוגנית מאוד בגלל סמטאותיה הציוריות, שבצידן תעלות מים קטנות; גשרי אבן מעל ערוצי מים; ובתים עתיקים עם גגות מסורתיים.
תחנה תשיעית: דאלי
סמלה המוכר של העיר הוא שלישיית פגודות איקוניות שמתנשאות על רקע ההרים והעצים, אך יש בה עוד הרבה מה לעשות. אפשר לשוטט בעיר העתיקה ולהתהלך על חומותיה. ראינו בעיר העתיקה, לראשונה, לא רק מקדש בודהיסטי, אלא גם מקדש דאואיסטי (עוד דת סינית עתיקה). גם מסגד אסלאמי היה בעיר העתיקה. אפשר גם לשכור אופניים ולרכב מסביב לאגם גדול שליד דאלי וכך להיכנס אל תוך הנופים שמסביב לעיר, או פשוט לצאת לטיולים רגליים בהרים מסביב. בעיקר מקום שבו תרמילאים מגיעים להירגע קצת.
תחנה אחרונה: קונמינג
עיר הבירה של יונאן ונקודת הסיום של המסע הארוך. מוכרת גם כ"עיר האביב" לאור מזג האוויר הנוח שבה. האטרקציה
הידועה ביותר בקונמינג, דווקא מחוץ לעיר, היא "יער האבן" (Shilin), אזור עם סלעים זקופים במגוון צורות, שמזכירות יער מן הסתם לפי השם. בתוך העיר יש אווירה תרמילאית רגועה, ומספר מקדשים, מסגדים ופארקים יפים. היות שיונאן הוא מחוז שבו מיעוטים רבים, יש בקצה קונמינג פארק שהזכיר לי את אפקוט (פארק דיסני שבו מתחם למדינות שונות בעולם) שבו יש מתחם, מעין מיני-כפר, לכל מיעוט שמיוצג ביונאן. בכל מתחם של מיעוט תמצאו את המקדשים\ייצוג האמונה של המיעוט, האדריכלות הייחודית לו, נציגים מהמיעוט עם הבגדים שאופייניים שלו וכיוצא בזה. קצת תיירותי אבל מקום טוב ללמוד על התרבויות השונות.
אגב, מקונמינג טסנו לנפאל. נושא לפוסט אחר.
אציין שיש מסלולים שונים "לעשות" את הבק-דור, המסלול שאני הבאתי הוא רק אחד מאלו האפשריים. יש כאן את החוויות והזכרונות שלי - אני לא יודע כיצד הבק-דור השתנה ב-13 שנים האחרונות.
תודה שהצטרפתם איתי למסע!
תגובות