הכלכלה המצרית טובעת כתוצאה מהמשבר העולמי, אבל יש קרשי הצלה.
נתחיל באוריינטציה בסיסית לכלכלה המצרית.
התמ״ג במצרים הוא קצת מעל 400 מיליארד דולר, מעט מתחת לישראל. אם מתחשבים בעלויות המחיה הנמוכות יחסית במצרים, התוצר (PPP) גדל פי שלוש. אך במצרים יש כ105 מיליון איש, מה שאומר שהתמ״ג לנפש בשקלול כוח קניה הוא קצת פחות משליש מבישראל. במצרים הכלכלה מבוססת על חקלאות סביב הדלתא של הנילוס, תעשיה כבדה, מגזר ציבורי מנופח, פרוייקטי בניה עצומים ומגזר אנרגיה, כולל הפקה ממאגר הגז הגדול במזרח הים התיכון. גם תיירות (בזמני שגרה) ותעלת סואץ הן מקורות חשובים למטבע חוץ.
דוגמה למגה-פרויקט שסיסי מוביל היא הבירה החדשה. הפרויקט מספיק מעניין לשרשור נפרד, וכרגע נסתפק בכך שמצרים (שוב) בונה עיר בירה חדשה מהמדבר, בעלות של עשרות מיליארדי דולרים ובגרנדיוזיות שרעמסס היה גאה בה. הבעיה בפרויקטים כאלה היא שהם מכניסים מדינות לחובות: נחזור לכך.
שורשי המשבר הכלכלי
שתי ההפיכות בתחילת העשור הקודם לא הטיבו עם מצרים. לקראת 2016 מצרים נקלעה למשבר מט״ח, שבו רזרבות המט״ח הלכו ונגמרו, לאחר שנים של צמיחה נמוכה. סיסי נאלץ לפנות לקרן המטבע הבינלאומית לסיוע, וזו הבטיחה הלוואות בתנאים טובים בתנאי שמצרים תיישם רפורמות כואבות.
הרפורמות היו נועזות מצד סיסי וכללו פיחות דרמטי של המטבע, הסרת סובסידיות, ושיפור הסביבה העסקית. הן לא פתרו את כל בעיות היסוד של הכלכלה, למשל המעורבות העודפת של המדינה ובצבא, אבל שיפרו את המצב, ואפשרו צמיחה יחסית גבוהה ועליה בדירוגי האשראי. מנגד, הן פגעו ברווחת האזרח בטווח הקצר. אני סבור שהרפורמות שינו את הכיוון של הכלכלה המצרית, ובעולם יציב היו מכוונות את מצרים למסלול צמיחה גבוהה, גם אם לא אופטימלית. בקורונה מצרים איכשהו הייתה אחת המדינות היחידות בעולם שהצליחו לצמוח. אפשר לייחס זאת לצמיחה באוכלוסייה אבל גם למומנטום שנבע מתכנית הרפורמות. אבל, הסביבה הנוכחית פגעה קשות:
מצרים היא יבואנית החיטה הגדולה בעולם ועליות מחירי הסחורות עקב המלחמה באוקראינה דורשות מט״ח
למצרים חוב גבוה (94% מהתמ״ג), ושיעור גבוה של חוב חיצוני
עליות הריבית בעולם מייקרות את עלות החוב
כמעט 20 מיליארד ד׳ של השקעות ברחו ממצרים
כל זה מתכון ברור למשבר מט״ח.
ומשבר מט״ח אכן קורה במצרים. הרזרבות הולכות ונגמרות, התפתחות שמחלישה את היכולת המצרית להגן על לירה חזקה. הבנק המרכזי נאלץ להחליש משמעותית את הלירה, מה שהוסיף לאינפלציה, שכעת עומדת על 15% בערך. הירידה ברזרבות והפיחות מזכירים בעיות של מדינות כמו לבנון, סרי לנקה ופקיסטאן.
תוך כדי התפתחות המשבר, אגב, נגיד הבנק המרכזי המצרי טארק עמר התפטר/התפוטר. עמר דווקא היה ידוע כאחד מהנגידים היותר מוצלחים בעולם הערבי, וההתפטרות שלו היא סימן שמישהו לא שמח עם מה שקורה בכלכלה.
קרשי ההצלה של מצרים
אז האם מצרים היא ה-"לבנון" הבאה? אני מנחש שלא. סיסי נחוש למנוע זאת, והוכיח בעבר שהוא מוכן לעשות צעדים כואבים כמו פיחות והפחתת סובסידיות כדי למנוע סחרור, גם אם לא רפורמה מלאה שתפגע בו פוליטית. בנוסף, קרן המטבע והמפרץ הם קרשי הצלה שיוודאו שמצרים נשארת מעל המים, מספיק כדי שלא תקרוס.
המפרץ, שכבר הציע חבילת סיוע של 22 מיליארד דולרים מועדף על פני הקרן, שדורשת רפורמות כואבות (למשל פיחות משמעותי של המטבע ), אך זו גם הפעם נרתמה לסייע. מצרים גם פועלת למקסם את ייצוא הגז שלה לאירופה, ובשביל זה מכתיבה משטר צנע לחשמל. אם תבקרו, תצפו שיהיה חם. גם השת״פ עם ישראל, ובעיקר עסקת הגז שמאפשרת למצרים לייצא עוד גז תמורת מט״ח יקר, בהחלט מסייעים למצרים. לכך אפשר לצרף את תיירי ישראל בסיני והסחר שגדל (ועדין נמוך), שגם מסייעים למשבר המט״ח. סיסי כבר הראה נכונות לאפשר לאזרחיו להגדיל את הקשרים הכלכליים עם ישראל, ושווה לנו (ממשלה ומגזר פרטי) לנצל את ההזדמנות - היכן שהגיוני עבורינו כלכלית. ובגלל קרשי ההצלה מצרים לא צפויה לקרוס, וקרן המטבע מעריכה כי תירשם צמיחה גבוהה של 5.9% ב22, ו4.8% ב23. נשמע גבוה, אבל תזכרו את גידול האוכולוסיה ושמצרים מאחור במסלול ההתפתחות. חלק גדול מהצמיחה (למשל הכנסות מגז) גם מגיע למוקדים שלא מטיבים עם האזרח המצרי, שבהחלט ירגיש את המשבר.
המאמר מבוסס על שרשור שלי בטוויטר - מוזמנים לעקוב!
מקורות עיקריים
