הפעם, נצפין למדינה שבעיקר יוצרת לעצמה את הצרות הכלכליות, טורקיה.
היתרונות הכלכליים של טורקיה
נתחיל מתיאור קצר של הכלכלה הטורקית: גדולה, תעשייתית ובעלת פוטנציאל.
אוכלוסייה של 86 מיליון ותמ"ג של קצת מעל 800 מיליארד דולר, כמעט כפליים מישראל. שקלול לפי כוח קניה משלש את התמ"ג.
בשקלול גודל האוכלוסייה וכוח הקניה, רמת החיים הממוצעת בטורקיה היא בערך 70% מזו שבישראל (הגרף מהבנק העולמי).
הכלכלה הטורקית מתועשת ומגוונת. מימין, למשל, אפשר לראות את התיעוש של הכלכלה הטורקית ואת גיוון מוצרים שהיא מייצאת: רכבים, מוצרים אלקטרונים, טקסטיל, מתכות ועוד. מרבית הייצוא מגיע למדינות אירופה כמו גרמניה, צרפת ובריטניה (הגרף מ-OEC). הסחר עם ישראל הוא מעל 6 מיליארד דולרים.
המיקום של טורקיה בין מזרח למערב נותן לה יתרונות כלכליים רבים. אחד מהם הוא היכולת של Turkish Airlines (חברה עם הכנסות של מעל 10 מיליארד דולרים) להיות Hub של תעופה. ואכן, מאות אלפי ישראלים ומיליונים ברחבי העולם בשנה טסים כך מידי שנה לטורקיה ודרך טורקיה ליעדים אחרים.
עוד יתרון של המיקום הוא היכולת של טורקיה להעביר גז מהמזרח (רוסיה ואזרבייז'אן) למערב (אירופה), והצינורות Turkstream ו-TANAP נותנים לטורקיה נכסיות מדינית ופוטנציאל רווח כלכלי. חשיבותה של טורקיה כמוקד גז אזורי כמובן עולה בתקופה הנוכחית (צינור אפשרי עם ישראל זה כבר נושא לשרשור אחר).
וכמו במצרים, גם לארדואן חיבה לפרוייקטים גדולים. אחד מהם הוא שדה התעופה המפואר באיסטנבול. עוד פרויקט ענק שיזם הוא תעלה שתחבר בין הים השחור לים מרמרה ולים התיכון. המטרה של ארדואן - להצמיח את הכלכלה, ולא משנה באיזה מחיר. וברוב שנותיו כמנהיג, הוא די הצליח, אתוס שכנראה משפיע עליו.
הצרות הכלכליות של טורקיה
אז למה התחלתי את המאמר מאזכור הצרות הכלכליות של טורקיה?
ראשית - האינפלציה. מאז תחילת השנה, האינפלציה בטורקיה כמעט הכפילה את עצמה, והגיעה באוגוסט ל-80%, שיא ב-20 שנים האחרונות.
אפשר לראות בגרף משמאל את העליה הלא כל כך הדרגתית של האינפלציה בטורקיה. להשוואה, השכר עלה ב-66% בשנה המקבילה, מה שאומר שיש ירידה ריאלית בשכר (להעמקה בהיסטוריית האינפלציה בטורקיה, ממליץ על כתבתו של עידן ארץ).
גם הלירה הטורקית ממשיכה את המגמה החד-כיוונית שלה מהשנים האחרונות – היחלשות. זו לא מגמה חדשה, וארדואן ניסה בדרכים יצירתיות לעצור אותה - ולא הצליח. במקביל יש ירידה ברזרבות. אך באותו זמן, טורקיה לא חווה מיתון כמו (אולי) במקומות אחרים בעולם. אדרבה, הכלכלה בטורקיה נראית כאילו היא דוהרת – הכלכלה צמחה בקצב של 7.5% במחצית הראשונה של 2022 לאחר כ-11% בשנת 2021 - צמיחה מהירה גם בהתחשב במשבר הקורונה.
מה קורה פה?
התשובה נמצאת בדמותו של ארדואן. כל פי שעקב בשנים האחרונות אחרי טורקיה מכיר את הסיפור: ארדואן רוצה שהכלכלה תצמח ותצמח, והשתכנע שהוא יודע איך, יותר מכלכלנים רגילים. ובעוד כל העולם מעלה ריביות כדי להפחית אינפלציה, ארדואן אומר: הפוך! וכופה על הבנק המרכזי הורדות ריבית, כולל בחודש שעבר.
הורדות הריבית והאשראי הזול מתדלקים את האינפלציה, אך גם את הצמיחה. וכנראה שהצמיחה הגבוהה נובעת חלקית מהאינפלציה: הצריכה הפרטית היא זו שצומחת הכי מהר (מעל 20% צמיחה), כאשר צרכנים רוצים לקנות היום כי מחר יהיה יקר יותר. היחלשות הלירה גם מגדילה את הייצוא, מה שגם תורם לצמיחה. הצמיחה בבירור לא בת קיימא, ולא סביר שהאינפלציה תאט בהתחשב במדיניות. אך טורקיה עדין לא קורסת. יש לכלכלה בסיס ריאלי של תעשייה וקשרי מסחר, לצד מיקום נהדר. והחברות הטורקיות רגילות למציאות זו, ומגנות על עצמן. למשל, מאז 2018 הן הורידו את חובן החיצוני ב-50%. גם אם היא לא קורסת, ההחמצה היא גדולה. טורקיה היא בעלת פוטנציאל כלכלי אדיר, שלא ממומש בגלל המדיניות הכלכלית. טורקיה יציבה פיננסית הייתה מושכת משקיעים מכל העולם ומאפשרת צמיחה בת-קיימא. ארדואן רוצה להביא את הכלכלה שלו להיות בעשר הכלכלות המובילות בעולם (כיום 19). ספויילר - לא בקרוב.
המאמר מבוסס על שרשור שלי בטוויטר - מוזמנים לעקוב!
מקורות עיקריים