״אחד המשברים הכלכליים החמורים ביותר מאז אמצע המאה ה-19״
כך הבנק העולמי מתאר את המשבר הכלכלי בלבנון, והיו כמה משברים מאז המאה ה-19. אתם לא צריכים אותי כדי לדעת שבלבנון יש משבר כלכלי חריף, אבל במאמר זה אנסה לתת בו סימנים.️
נתחיל בגרף שמספר המון.
הקו האדום הוא התמ״ג לנפש בלבנון (מותאם כח קניה), מדד שמייצג בערך את הרווחה הכלכלית (הגרף מהבנק העולמי). בעשורים האחרונים רמת החיים בלבנון דווקא הייתה די גבוהה ביחס למצרים וירדן, הקווים הנוספים. לבנון נחשבה משגשגת, ולא כזה מזמן. אך הגרף גם מראה בצורה ברורה: לבנון התדרדרה מהר.
שורשי המשבר
למה לבנון בעבר זכתה לשגשוג (יחסי)? מספר סיבות:
מגזר תיירות שמשך מיליוני תיירים. בלבנון, למשל, ניתן למצוא את מפל באתארא או עתיקות בעלבכ המרהיבים.
מגזר בנקאות שפעם נחשב מצליח.
תשלומי העברה מעובדים לבנוניים במדינות אחרות ומקהילות לבנוניות בחו״ל.
סיוע כספי ממדינות המפרץ.
אך כפי שניתן לראות בגרף לעיל 2011 הייתה נקודת מפנה. מה קרה? ניחוש אחד עד הפסקה הבאה.
בשנת 2011, מלחמת האזרחים בסוריה הובילה להגעת מיליוני פליטים סורים ללבנון שהעמיסו על המערכות שלה כמו מים, חשמל ושוק התעסוקה, והובילו גם לירידה בהעברות הכספים למדינה. המשבר הוביל לכך שהצמיחה ירדה מרמות גבוהות לכמעט כלום. אך הממשלה לא הייתה יכולה לפעול בצורה ממשית בגלל השסעים במדינה, ולתוך הואקום נכנס הבנק המרכזי, בדיעבד האחראי למשבר הנוכחי בלבנון. כדי לשמור על רמת החיים בלבנון הבנק המרכזי החליט לשמור על ערך הלירה הלבנונית באופן מלאכותי (כי מטבע חלש=ייבוא יקר יותר). הפעולה של הבנק המרכזי הייתה על רקע הגרעון הכפול שיש בלבנון: הוצאות הממשלה גבוהות מההכנסות והייבוא גבוה בהרבה מהייצוא. כדי למשוך דולרים למדינה לחיזוק הלירה ולמימון ייבוא, הבנק המרכזי החליט לבצע ״הנדסה פיננסית״. בפשטות, כדי למשוך דולרים מערכת הבנקאות הציעה ריביות עצומות על הפקדות והלוואות בדולר. תחשבו שהבנק מציע לכם 10% ריבית על הפקדות דולריות, ברור שתשימו את הכסף בבנק. וכך לבנון קיבלה דולרים רבים, ששימרו בה רמת חיים גבוהה יחסית. למשך תקופה.
רק שמישהו בסוף צריך לשלם על זה, ולבנון הייתה צריכה לקחת עוד הלוואות ולהציע ריביות עוד יותר גבוהות כדי לשלם את החובות הישנים. כמובן שהמילה פונזי ישר עולה. וכמו בתרמית פונזי, מתישהו הכל מתפוצץ. לבנון לקחה עוד ועוד הלוואות פשוט כדי לסגור את הגרעון בתקציב. הריבית הייתה כל כך גבוהה ולבנון הגיעה למצב שכמעט חצי מהתקציב הלך רק על תשלום ריבית.
במרץ 2020 החגיגה נגמרה ולבנון פשטה רגל, קרי לא החזירה חוב.
משם - סחרור. אין מי שיביא לה הלוואות נוספות, אין איך להגן על ערך המטבע ולממן שירותים ציבוריים, אין רזרבות לממן ייבוא כמו דלקים.
וזו הייתה רק המכה הראשונה בסדרת מכות: הקורונה, הפיצוץ בנמל בירות, עליית מחירי המזון והריביות בעולם. אסון רדף אסון. בצר לה לבנון פנתה לסיוע, וקרן המטבע הבינ״ל ולבנון נמצאות בדיונים על רפורמות תמורת סיוע של 3 מיליארד ד׳. באפריל 2022 הן הגיעו להסכמה על רפורמות (בדרג Staff), אבל רובן לא מומשו או הגיעו להחלטה של הממשלה.
ובלי רפורמות אין סיוע, לא של הקרן ולא של מדינות נוספות.
כדי להתחיל את המסלול הארוך והכואב להחלמה כלכלית, על הרפורמות לכלול בניה מחדש של המגזר הפיננסי (כולל תספורות כואבות בחובות), תקציב מאוזן, חיזוק המאבק בשחיתות ופיחות של עדך הלירה (כיום לא משקף את השוק). צעדים שמכאיבים בטווח הקצר, ופוגעים בגורמי הכוח שצריכים לאשרם. פלא שאין התלהבות לכך?
איך נראה המשבר הכלכלי בפועל?
נתונים באיכות גבוהה לא תמצאו, אבל הנה כמה:
תמ״ג שצנח בכמעט 70% מאז 2019, התכווצות שלרוב רואים רק במלחמות
אינפלציה מעל 150%
שער חליפין של 38 אלף לירות לדולר (ירידה של >95% בערך הלירה)
שיעור עוני המוערך ב-80%
אבטלה של כ30%, 50% לצעירים!
משבר כלכלי כזה לא קיים רק בנתונים, או מוביל רק לצמצום בצריכת מותרות. התוצאות שלו מחרידות עבור אזרחי לבנון ופוגעות בכל רבדי החיים. העתיד של מיליוני אנשים נהרס. להלן כמה המחשות מתחומי הבריאות, החינוך, המזון, החשמל והמים.
חינוך
לפי ארגון הבריאות העולמי, בתי החולים בלבנון עובדים במתכונת של 50% בלבד, גם לאחר שחצי מהתשתית הרפואית בבירות נהרסה בפיצוץ בנמל, וכ-40% מרופאי המדינה ברחו לחו״ל. לפי דיווחים אנקדוטליים, תרופות בסיסיות פשוט לא נמצאות בבתי החולים, ותינוקות רבים נולדים מחוץ לבתי חולים. הכולרה, שחזרה לאחרונה ללבנון, היא סמל לכל זה.
חינוך
על פי הדיווחים, 30% מהתלמידים בלבנון נשרו מבית הספר, וילדים רבים עובדים במקום ללמוד. קשה ללמוד כשאין מזון - וככה ההורים גם לא צריכים לשלם עבור תחבורה יקרה לבתי ספר וגם מקבלים מקור הכנסה נוסף. גם מורים ומרצים בורחים בלבנון.
מדובר בדור שהעתיד חומק לו בין האצבעות.
מזון
האינפלציה של מחירי המזון הגיעה ל-332% באוגוסט האחרון, הכי גבוה בעולם, לאחר עלייה דומה בשנה הקודמת. היום, בשר או פירות הם מותרות בלבנון, מדינה משגשגת לשעבר. גם חיטה במחסור לאור ההתפתחויות בעולם. אנשים צריכים לבזבז המון זמן רק כדי למצוא את הארוחה הבאה.
אנרגיה
בלבנון אין תשתית חשמל מתפקדת. יש מעט מאוד יכולת מדינתית לייצר חשמל, ורוב האזרחים מסתמכים על גנרטורים. אבל הדלק יקר, והממשלה נאלצה להפסיק לחלוטין את הסובסידיות על דלקים - פשוט נגמר הכסף. אז אין פתרון, וזמן רב ביום הולך על פשוט למצוא מקום להטעין את הטלפון.
מים
גם תשתיות המים של לבנון ״על סף שבירה״ לדברי האו״ם. מים לא תמיד יוצאים מהברז בלבנון (וכנראה לא כדאי לשתות את אלו שכן), ולבנונים נאלצים למצוא פתרונות כמו מיכלים ובקבוקים, שגם הם התייקרו פי 3-5 בשנה האחרונה. השגת מים היא עוד סידור שלוקח זמן ביום.
להשלמת התמונה של הכאוס הכלכלי הכללי, מדי יום שומעים על סיפורים שבהם אזרחים רגילים וגם פוליטיקאים מתבצרים בבנקים כדי למשוך מזומנים ששייכים להם - בקשה טריוויאלית בכל מקום אחר. סניפים של בנקים לבנוניים פשוט נסגרים לאור הישנות אירועים כאלה.
לאחר שנגכמרה הקדנציה של הנשיא מישל עון, אין ללבנון נשיא. לא שהוא הועיל בעצמו - המשבר הכלכלי הנוכחי החל עמוק לתוך הקדנציה שלו - אבל הסיכוי של לבנון לבצע רפורמות ללא נשיא קטן עוד יותר.
המשבר בלבנון הוא אזהרה למדינות אחרות, גם משגשגות. מדיניות קצרת-רואי שהובלה במשך שנים על ידי קומץ אנשים, שהועילה עם מיעוט ושהייתה בלתי-מובנת לכל האחרים עדין הרסה למיליוני אנשים את החיים, וכנראה גם לילדיהם, והפכה מדינה ממשגשגת (יחסית) למדינה כושלת.
וכל זה קרה מרחק יריקה מישראל.
המאמר מבוסס על שרשור שלי בטוויטר - מוזמנים לעקוב!
מקורות: