העושר התרבותי של דרום הודו
- ehashkes
- 9 באוק׳
- זמן קריאה 6 דקות
עודכן: לפני יום 1
הודו היא המדינה המאוכלסת יותר בתבל וגם אזוריה שונים מאוד אחד מהשני. בפרט, דרום הודו שונה מאוד מצפון הודו בשפות שלה, במערכות הכתיב, באדריכלות, באוכל, במזג האוויר, במנהגים הדתיים ועוד ועוד. וכמובן, גם בתוך האזור העצום של דרום הודו יש שונות גדולה. אז אם כבר הייתם בהודו, אבל לא ביקרתם בדרום הודו, יש לא מעט סיבות למה לחזור. אז הנה היעדים שאני הייתי ממליץ עליהם לביקור בלתי-נשכח בדרום הודו; אלו מדגישים בעיקר את עושרה התרבותי. כמו כל רשימה כזאת, הכל כאן כמובן מבוסס על חוויות שלי.
מדוראי (Madurai)
מדוראי היא עיר גדולה במדינה הדרומית תמיל נאדו, אך לרוב לא נמצאת ברדאר של המטייל הישראלי ב"שביל החומוס". גם אם היא לא מוכרת לתיירים, מדוראי היא עיר ססגונית וחיה שמוכרת למאות מיליונים בהודו כעיר חשובה לדת ההינדו לנוכח המקדש מינאקשי, אחד המקדשים ההינדואים הכי חשובים בהודו. המקדש הזה, בעצם מתחם עצום של מקדשים, הוא אולי הדבר הכי צבעוני שתראו בחיים שלכם. מה שהופך אותו לכל כך צבעוני הם אינספור פסלים בשלל צבעים של דמויות מדת ההינדו על הגגות הגבוהים של המקדשים במתחם (אגב כשאנחנו היינו בו הם טרם חידשו את צבעי הגגות, אז הצעדים בתמונה דהויים מהרגיל). בתוך המתחם תראו גם עושר של היכלי תפילה, פסלים בגדלים שונים, עמודים מעוטרים, שערים, ובריכה הקדושה להינדו במרכז המתחם. אם אתם חושבים שאתם מכירים את דת ההינדו כי ביקרתם במוקדים אחרים כמו ורנאסי - תחשבו שוב; כאן הסגנון והאדריכלות שונים לחלוטין. אגב, אסור להכניס למתחם המקדש מכשירי חשמל, כולל טלפון (מסתבר שפעם הייתה במקדש איזו שריפה שהכריעה בעד איסור גורף).
מסביב למקדש הצבעוניות ממשיכה, עם אזור תוסס של חנויות, דוכנים, רוכלים, אנשי דת, מלונות לצליינים וקבצנים. מדריכים ובעלי חנויות ישמחו להראות לכם נקודות תצפית מרהיבות על מתחם המקדשים - תמורת ציפיה שתקנו מהם שטיח או אריג. רק תשומת לב: יכול להיות מאוד חם במדוראי, אז תתחילו את הבוקר מוקדם.
מונאר (Munnar)
תדמיינו שדות תה אינסופיים ושבילים ציוריים שמתפתלים בתוך השדות. בשדות אלו תראו משפחות עומלות יחד על ליקוט עלי התה לצורך עיבוד ומכירתו לחובבי תה ברחבי העולם. זוהי מונאר, שמאופיינת בצבע ירוק ובפיזור רחב של אחוזות מטעים (plantations). היופי המיוחד הזה בהחלט מצדיק ביקור בעיירה ובסביבותיה, במיוחד אם תה הוא חלק גדול מחייכם. אגב, ניכר שתעשיית התה באזור נשלטת על ידי תאגיד הענק ההודי טאטא.
גם טבע פראי יש באזור מונאר אם תרצו לראות את הצמחייה ועולם החי שאופייניים לדרום הודו, למשל סנאיים אדומים עצומים. ואם יתמזל מזלכם, תראו באזורים מוגדרים פילים שמסתובבים באופן חופשי בשמורות ייעודיות (אנחנו לא ראינו). בגלל פריסתו הרחבה של המקום, כדאי לשכור במונאר מדריך ואמצעי ממונע כדי שתגיעו למקומות השווים, יש לא מעט המלצות בקבוצות של ישראלים. ועוד אנקדוטה - קרלה היא מדינה קומוניסטית (בתוך הודו הפדרלית שלא מגדירה עצמה כקומוניסטית) ולכן תצפו לראות שם את דגל הפטיש והמגל בכל מקום.
בנגלור (Bengaluru/Bangalore)
בנגלור היא פניה של הודו המודרנית. בבנגלור יש את אחת מסצנות ההייטק המובילות בהודו; ההמולה של עיר הודית גדולה כמובן עדיין קיימת, אך בבנגלור גם תראו מגדלי הייטק לרוב וסצנה בורגנית מתפתחת.
בבנגלור תמצאו בתי קפה מפונפנים, קניונים יקרים, לבוש אופנתי ופארקים לג'וגינג. עיר תאומה של תל אביב?
אבל יש גם ארמונות היסטוריים, מקדשים, מבני ממשל מפוארים כיאה להודו, גנים בוטניים נרחבים ועוד. כדאי לבקר גם אם אתם לא באים לעשות עסקים.
קוצ'ין (קוצ'י - Kochi)
העיר קוצ'ין מוכרת לכם מעדת היהודים הקוצ'ינים, ואכן קוצ'ין שבדרום מערב הודו הייתה בית לקהילה יהודית עצומה
במשך מאות רבות של שנים. כיום, מהקהילה היהודית
נותרו עשרות בודדות, אך כתזכורת לתפארת הקהילה תוכלו ללכת ב"רחוב היהודים", סימטה מקסימה, שבסופה בית הכנסת המפורסם, פרדסי. בסמוך לבית הכנסת תראו מגדל שעון עם שנתות בשפות שנות, כולל בעברית; ובקרבת מקום תוכלו למצוא גם בית קברות יהודי עתיק. בסמטה עצמה תוכלו לרכוש יודאיקה - אביזרי יהדות - אך לא בהכרח ממוכרים יהודים. אנחנו אגב קנינו כיסוי לחלות שבת.
בעיר הסמוכה לקוצ'ין, ארנקולם, יש גם היסטוריה יהודית עשירה, גם אם פחות מפורסמת. כששוטטנו בעיר, ראינו באופן אקראי במפה שיש סימון לבית כנסת בתוך חנות גדולה לאקווריומים ודגים. נכנסנו פנימה, העובדים בחנות זיהו שאנחנו יהודים וקראו לאליה, בעל העסק. אליה קיבל את פנינו בברכה והכניס אותנו אל עומק החנות, שם היה אפשר להיכנס לבית כנסת מפואר ומתוחזק - למרות שתפילות כבר אין פה כי יתר הקהילה עלתה ארצה. ישבנו במשך שעה עם אליה והוא שר לנו שירים ממורשת הקהילה הקוצ'ינית.
מתארן (Matheran)
בסופי שבוע משפחות עשירות ממומבאי עושות את דרכן ל"hill station" וכיום כפר הנופש, מתארן. הכפר ממוקם על הר עם נוף להרי מהראשטרה, ג'ונגלים ויערות מוריקים, מפלים גבוהים, אגמים רחוקים, סכרים ועוד. מה שקסם לנו בהגעה למתארן היא שהיא ללא גישה למכוניות - אם כי מה שמחליף את המכוניות היא תעבורה על סוסים והמולה שנלווית עימם. אבל אם בא לכם לנשום לאחר שהיה ממושכת במומבאי הסואנת, נסו את מתארן.
ההגעה עצמה הייתה סיפור בפני עצמו, כמה שעות של הצטופפות ברכבת עמוסה מאוד בזמן העומס של מומאבי (טעות! אפשר גם להגיע עם מונית או להגיע עם רכבת שלא בזמני העומס), שלאחריה מונית שירות למעלה ההר. בנקודה מסוימת נדרש ללכת כשני קילומטרים לכפר או לרכב על סוסים עד לכפר (רכבת קצרה מאותו אזור לכפר לא הייתה פעילה כשאנחנו הגענו).
גואה (Goa)
רוב האנשים שמגיעים לגואה עושים זאת בגלל חופיה היפים, למשל חוף פעלולים שמלא ברזורטים ומסיבות עד אמצע הלילה. ואכן החופים יפים וראויים לחופשת בטן גב. אך גואה היא הרבה יותר מסף חופיה. היא גם במקרה המדינה הכי עשירה בהודו, וגם יש לה מורשת פורטוגזית בניגוד ליתר הודו. מורשת זו מעצבת גם את התרבות והאדריכלות שבה, ולמשל כדאי לצאת מהחוף ליום של סיור בין הסימטאות והכנסיות של הבירה של גואה, פנאג'י.
אלפי (Alappuzha/Alleppey)
אלפי שעל חוף המאלבר היא שער הכניסה לתעלות המפורסמות של קראלה. הbackwaters. באלפי תזמינו מקום בסירה ותצאו למסע שיט בין נתיבי מים, תעלות צרות, כפרים קטנים, שדות אורז ואיכרים שעומלים לפרנסת משפחותיהם. דרך חוויתית לראות את החיים האמיתיים של המקומיים באזור מיוחד זה. באלפי עצמה יש גם חופים לא רעים אם זה אתם נהנים מקצת בטן גב ומגדלור איקוני.
מומבאי (Mumbai)
עיר עצומה, סואנת, צפופה, עם אופי. אולי אחת ה-ערים של כדור הארץ אם צריך לעשות כזאת רשימה. 12 מיליון איש. בנייני פאר ושכונות עוני בקרבת מקום. מודרנה ומסורת. הייטק ודיג. כבישים רחבים וסמטאות. זיהום אוויר וריאות ירוקות.
במומבאי תוכלו לראות למשל את "השער להודו" המלכותי שעל החוף, שנבנה בשנות ה-20 של המאה הקודמת לכבוד ההגעה להודו של המלך ג'ורג' החמישי. בקרבת מקום, נמצא אחד המלונות האיקוניים בעולם, מלון התאג' (מהאל), ואם תרצו להיפרד מכאלף שקל לילה תוכלו לישון באחד מחדריו האיקוניים שכל אחד מהם הוא מוזיאון (אנחנו לא עשינו זאת אבל ביקרנו בחדרים). מאזור זה תוכלו גם לקחת מעבורת קצרה לאי אלפנטה, שבו יש שרידים מוחשיים של מקדשים במערות ופסלים חצובים בסלע - אתר מורשת של אונסק"ו. וקופים בכל מקום.
יש עוד המון מה לעשות במומבאי, ואזכיר רק את האדריכלות הויקטוריאנית ברחבי העיר; את רציפי ששון ליד הנמל (על שם משפחת ששון היהודית); ואת שכונת העוני המפורסמת, דראווי.
מומבאי היא גם מקום עם היסטוריה יהודית מפוארת אך גם טרגית. הפיגוע הרצחני במומבאי ב-2008, שבו נרצחו חפים מפשע רבים במלון התאג' ובאזורים נוספים בעיר, הגיע גם לבית החב"ד, שבו נרצחו הרב גבריאל נח ורבקה הולצברג ז"ל לצד יהודים והודים נוספים. בבית החב"ד ניתן לראות סימנים לאותו פיגוע - יש חורים של קליעים בספרים שבארון הספרים של בית הכנסת ובארון הקודש עצמו. בקומה העליונה של בית החב"ד יש מוזיאון המוקדש לאותו פיגוע ולמאמצי השיקום. בית החב"ד עצמו השתקם ומהווה מרכז של פעילות יהודית תפוססת בהנהגתם של הרב ישראל וחיה קוזלובסקי.
אך בית החב"ד הוא לא המוקד היהודי בעיר היחיד. כשביקרנו שם, בשמחה התורה בתי הכנסת של הקהילה היהודית בעיר היו מלאים במאות מתפללים שמקיימים באזור חיים יהודים תוססים.
האמפי (Hampi)
יעד מספר אחד בדרום הודו לעניות דעתי. האמפי הייתה הבירה של האמפריה ויג'איאנגר העתיקה, וכיאה לבירה משתרעת על פני שטח עצום שבו אינספור מבני ממשל ומקדשים, שחלקם עומדים על תילם וחלקם חרבים. קצת מזכיר (ברעיון, לא בסגנון) את באגאן, המישור עם אלפי המקדשים במיאנמר.
מה שמוסיף לתחושה המיוחדת בהאמפי היא ריבוי האבנים בצורות מוזרות ברחבי האזור שקצת נותנים הרגשה של נחיתה בעולם אחר. בין המקדשים יש כמובן כפרים בגדלים שונים, אגמים, סכרים, בארות עתיקות וגידולי אורז, קני סוכר ועוד. פשוט תשוטטו. האמפי היא גם מוקד תרמילאי פעיל, אם כי מספרים שסצנת המסיבות פחתה בשנים האחרונות.
אם לא הייתם בהאמפי, לא באמת הייתם בדרום הודו.
תגובות