top of page

הכלכלה האיראנית המדשדשת והקשר שלה למחאות במדינה

גל המחאות הנוכחי באיראן, שהחל בספטמבר 2022 לאחר הריגתה של מהסה אמיני ע"י משטרת המוסר באיראן, לא החל בגלל טריגר כלכלי, אבל המשבר הכלכלי הוא היבט מרכזי שמעצב את התנהלות הציבור האיראני ומעצים את המחאה, כפי שמאמר זה יתאר.

שורשי המשבר הכלכלי באיראן

נתחיל בסיפור כלכלת איראן בגרף אחד - התמ״ג לנפש:

איראן ראתה צמיחה יפה עד פרוץ המחאות שהובילו למהפכה האסלאמית ב-1979, ולאחריה ירידה משמעותית בתמ"ג לנפש ודשדוש עד לתום המלחמה עם עיראק. ואז תקופה של צמיחה הדרגתית, עד שנת 2012 - ומאז ירידות או דשדוש. מה קרה ב-2012?

הסנקציות

נכון מאוד, הסנקציות המערביות, שהן גורם מרכזי למצב הכלכלי העגום באיראן. בשנת 2012 נכנסו לתוקף סנקציות אמריקאיות (ואירופאיות) על ייצוא נפט איראני, לצד סנקציות פיננסיות רחבות. אלו הוסרו לתקופה קצרה עם מימוש הסכם הגרעין, ושוב הוטלו לאחר שארה״ב פרשה מההסכם בשנת 2018. מאז הפרישה הסנקציות האמריקאיות תקפות, והן משפיעות גם על מדינות אירופה, למורת רוחן. הסיבה לכך היא שהסנקציות שניוניות: אירופאי שייפר אותן יסתבך מול ארה״ב, ולכן גם הוא יציית להן. מוקד ההשפעה הגדול ביותר של סנקציות הוא ייצוא הנפט האיראני, והסנקציות מונעות מאיראן למכור לאירופה נפט. יש לאיראן לקוחות נפט שפחות חוששים מסנקציות אמריקאיות, בהובלת סין. וכך איראן מוכרת נפט בכמות שמגיעה גם בחודש טוב לכמיליון חביות ביום, שזה הרבה פחות מחצי מפוטנציאל הייצוא. וכעת גם רוסיה נכנסה לשוק הנפט המוקצה, ואיראן חווה תחרות שמפחיתה את הייצוא.


המדיניות הכלכלית של איראן

אבל יש עוד גורמים לדשדוש הכלכלי המתמשך. אחד מהם הוא האסטרטגיה הכלכלית של איראן. יש למנהיג איראן חזון כלכלי שהוא מכנה ״כלכלת ההתנגדות״. בחזון, איראן עושה הכל לבד, עם אפס תלות כלכלית בעולם שבחוץ, ומגוונת את תעשיותיה הפנימיות. איראן שמייצרת לבד מזון, נשק, מוצרים חשמליים, הכל. חזון כזה מחסן חלקית את כלכלת איראן מהשפעות חיצוניות אבל מחיר החיסון הוא גבוה. ובפועל, מאוד קשה ליישם חזון כזה, לא משתלם כלכלית לנסות לייצר הכל, וניתוק מהעולם מוביל לאובדן היכולת להרוויח מעיקרון היתרון היחסי - הסיבה שאנשים סוחרים בגללה. גישה זו (יחד עם הסנקציות) מונעת השקעות נכנסות ולקיחת הלוואות לפיתוח.

המדיניות הכלכלית גם מתאפיינת במדיניות תקציבית בזבזנית ובהדפסות כסף שמונעות מסיבות פוליטיות, מה שתורם למצב הכלכלי הרע. אמנם כדי להתמודד עם המחסור התקציבי, הממשלה בראשות הנשיא ראיסי יזמה בשנים האחרונות פעולות לחסוך בכסף, למשל ביטול הסובסידיות על שמן, חיטה וקמח, אבל זה לא מספיק.


היבטים שליליים נוספים של הכלכלה

עוד מספר היבטים שליליים שמוסיפים למשבר הכלכלי באיראן:

  1. שליטתה הריכוזית של משמרות המהפכה במוקדים רבים בכלכלה האיראנית. למשל, ח׳אתם אלאנביא היא אחת מחברות הבניה הגדולות באיראן. משמרות המהפכה גם מחזיקה בחברות מרכזיות במגזרים רבים אחרים למשל פיננסים, ייצור, אנרגיה ותקשורת. שליטה זו אינה בריאה לכלכלה בלשון המעטה.

  2. גם דמוגרפיה היא חלק מהסיפור. אוכלוסיית איראן מזדקנת, והאוכלוסייה מעל גיל 60 צפויה לשלש עצמה עד 2050. זה קורה מסביב לעולם, אבל איראן בדרך להיות המדינה עם שיעור הריבוי הנמוך במזה״ת. בין היתר זה קורה בגלל פעילות איראן להגביל ילודה לאחר מלחמת עיראק-איראן. כעת המדיניות האיראנית התהפכה, והממשלה מנסה להחיות ילודה באמצעות צעדים כמו ביטול סובסידיות לאמצעי מניעה והלוואות מיוחדות למשפחות עם ילדים. זה לא ממש עובד, אבל כן יש הפחתה בשיעור התעסוקה של נשים. מדינה של 85 מיליון איש ופחות מ-4 מיליון נשים עובדות, וגם זה לא מסייע לצמיחה.

  3. עוד סוגיה היא מים. לאיראן יש מקורות מים מגוונים, אך אזורים רבים חווים בצורת, מאגרים מתרוקנים, ומי תהום מזדהמים. בניית סכרים והסטת מקורות מים על רקע פוליטי תרמו למשבר. במקומות מסוימים מים הפסיקו לזרום בברז, ומחאות באיראן החלו על רקע מחסור במים, למשל באספהאן ובח׳וזסטאן.

ביטויי המשבר הכלכלי

כל אלו מובילים למצב כלכלי שהוא עגום באופן מתמשך. ביטויים לכך כוללים עליית מחירים, מטבע שנשחק, צריכה פרטית יורדת ותוצר מדשדש. יש אי-בהירות סביב שיעור האינפלציה, אך ברור שהיא גבוהה, מעל 50%, ומחירי מזון עולים במיוחד. באיראן אינפלציה דו-ספרתית היא לא חריגה, היא משהו כרוני, עובדה של החיים. עוד מדד שמייצג את הכיוון הכלכלי של איראן הוא שער השוק הפתוח של הריאל האיראני. אפשר לראות במדד זה הדרדרות עקבית ומשמעותית בערך של הריאל, מה שמפחית משמעותית את כוח הקניה של האיראני הממוצע.

לאור כל אלו, במונחים ריאליים, הצריכה הפרטית נפלה ב15 שנים האחרונות ב-50%-30% עבור משקי הבית. מדד העוני המרכזי עלה למעל שליש מהאוכלוסיה מרמה של 20% ב-2015. והתוצר הכולל והתוצר לנפש, כפי שראינו, עומד במקום - לאחר שירד משמעותית לנוכח הסנקציות. אם כן, המצב הכלכלי נעשה גרוע בהתמדה. מנגד, כלכלת איראן הצליחה להימנע מסחרור מתמשך בסגנון ונצואלה/לבנון, ואין היפראינפלציה או פירוק מוחלט של המוסדות. היעדר ההסתמכות על סחר אולי מקשה מאוד על החיים באיראן, אבל ייתכן שמאפשר חיסון מוגבל מזעזועים נוספים. כאמור זה לא אומר שהמצב לא רע.


מעמד הביניים האיראני הוא גדול יחסית, גם לאחר המהפכה, ועמד עד לאחרונה על מעל 50% מהאוכלוסיה. הוא חלק פעיל מהתפתחויות פוליטיות, כולל המחאה הגדולה ב-2009. אך המגמות הכלכליות מקטינות את גודלו, שוחקות את מצבו הכלכלי ומעוררות בו תסכול. מעמד ביניים, שמבין את הפוטנציאל לחיים טובים יותר, הוא זה שיכול לעמוד מאחורי מחאות מהסוג הזה. כנראה שלאור המנגנונים החזקים ששומרים על המשטר האיראני, לא סביר שנראה מחר מיטוט שלו. אבל השכבה הזאת תישאר כוח משמעותי באיראן לשנים קדימה.

לסיכום, המחאות אולי לא פרצו על רקע כלכלי, אבל ברקע בוודאי יש את המצב הכלכלי. והוא כנראה לא ישתפר בקרוב, וגם לאחר שהמחאות הנוכחיות ידעכו (אם ידעכו) המשטר האיראני ייאלץ להתמודד עם אזרחים במצוקה שהוא יצר. הסרת הסנקציות תוכל לסייע לכלכלה, אך לא נראה שבקרוב ייחתם ההסכם שיאפשר זאת.


המאמר מבוסס על שרשור שלי בטוויטר - מוזמנים לעקוב!


מקורות עיקריים

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8




Comments


bottom of page