רוד-טריפ קצר וקולע בצ׳כיה
- ehashkes
- לפני 4 ימים
- זמן קריאה 6 דקות
עודכן: לפני יום 1
מאוחר בלילה חצינו את הגבול מגרמניה. אשתי עמיה, נוה בן החודשיים, ואני. הטיסות שלנו, שהזמנו ברגע האחרון בהתבסס על מה שהיה במחיר סביר, הובילו אותנו לקצה המערבי של גרמניה, שבה שכרנו רכב שתכננו להחזיר בקצה המזרחי של גרמניה. אבל בין המקום שבו שכרנו את הרכב לנקודה שבה היינו צריכים להחזיר אותו, ההגיון הגיאוגרפי איפשר לנו לחוות מדינה נוספת - צ׳כיה. וכך חצינו את הגבול הפתוח מגרמניה לצ'כיה.
כבר ברגעים הראשונים היה ניתן להבחין בהבדל בין גרמניה וצ׳כיה. הכבישים המהירים של גרמניה התחלפו בכבישים צרים, חד-נתיביים, מתפתלים, ובעיקר חשוכים בשעה זאת. לא שצ׳כיה מדינה בלתי מפותחת, הרי יש לה גם היסטוריה של ממלכות מפוארות. אבל אין לה את האוכלוסייה הגדולה והכוח התעשייתי שיש לגרמניה.
לאחר ניווט ממושך, ישנו במלון זול שמצאנו באגודה/בוקינג לצד הדרך.
לא ממש תכננו את ההמשך.
אחרי שהתארגנו בבוקר, היעד הראשון שלנו היה כפר קטן בשם ראבי (Rabi) שבאמת לא ברדאר של אף אחד. הגענו אליו במקרה, כי שאלנו את ChatGPT מה יש לעשות לידינו.
מה שקסם לנו בכפר הוא שבמרכז הכפר יש גבעה שעליה טירה עתיקה, חצי-חרבה, עם נוף לכפר ולכפרים מסביב. מקום מושלם לעשות פק״ל קפה ושקשוקה מול הנוף. מהרגעים האלה בטיולים שנרחטים בזכרון.
אחרי שמיצינו את החוויה בטירה, ירדנו לחקור קצת את הכפר. קצת מסתובבים בכפר, לפתע נתקלים בבית קברות. עוד רגע של התבוננות, ואנחנו מגלים כתובות בעברית. מסתבר שאכן מדובר בבית קברות יהודי, והכפר האקראי שאליו הגענו היה הבסיס לקהילה יהודית לא קטנה. מהרגעים שבהם מבינים מה השואה עשתה ליהודי אירופה ואת עושר הקהילות שהיא החריבה.
משם המשכנו הלאה לעומק צ'כיה. כמו שם הבלוג, כל פעם שהתנענו את הרכב היה לנו יעד ספציפי שרצינו בגדול להגיע אליו, אך בעיקר נהננו מהדרך וממה שראינו בדרך (ומה שהChatGPT אמר לנו שמעניין).
הדרך עצמה הייתה יפיפה. מה שלא ראינו בלילה זה שהכבישים הצרים עוברים דרך גבעות ירוקות, שטחים חקלאיים ציוריים ובתוך כפרים ועיירות בגדלים שונים. מתישהו הבנו שיש "שטאנץ" קבוע לעיירות צ׳כיות בגודל בינוני. מעין כיכר מרובעת באמצע העיר, עם ריצוף אבן. זו מסובבת בחנויות, עסקים, מלונות ומסעדות, וכנראה גם השלטון המקומי - ללא רווח בין רוב המבנים. בכיכר עצמה יש הרבה חניות, אבל זה לא פוגם בציוריות של חלק גדול ממנה. הכיכר המרכזית היא בסגנון מעט שונה ממדינות אירופאיות אחרות, אולי בגלל הריבועיות הספציפית והצבעוניות של הכיכר. מהכיכר יוצאות סמטאות או רחובות לשאר העיירה. אבל הכיכר היא המקום להיות.
ישנו בעיירה אחת כזאת, טאבור (Tabor). לא תמצאו אותה במקום מרכזי במדריכי הטיולים. בית ההארחה שבו ישנו היה בית של איזה אציל מימי הביניים, אבל התחושה הייתה של לישון במוזיאון גדול. החדר ששכרנו ללילה היה עצום, עם מיטות רבות מעץ. נהנו מחווית האירוח, ששוב הגענו אליה במקרה, ובלילה ישבנו בכיכר וצפינו בעיירה נרדמת לה.
כפרים קטנים יותר, שלא יכולים להתקרא עיירות בגלל גודלם, לרוב גם היו בנויים סביב כיכר מרכזית, אבל היא מן הסתם קטנה יותר עם חנות או שניים מסביבה וכנסיה קטנה. עברנו גם עשרות כאלה ובהרבה מהם גם עצרנו להסתובב כדי להרגיש את האווירה. אין לי שמות ספציפיים כי באמת יש כל כך הרבה.
אבל גם הגענו למקומות שכן מוכרים למדריכי הטיולים. צ'סקי קרומלוב (Český Krumlov), עיר לא גדולה, דווקא כן נמצאת במסע של התייר הממוצע בצ'כיה וגם מוכרת כאתר מורשת של אונסק"ו.
והיא באמת שווה ביקור, גם אם לא תהיו בה לבד. לעיר יש יופי אירופי קלאסי, עם טוויסט צכ'י: בנויה סביב נהר, רחובות עם ריצוף אבן וכמובן טירה צבעונית במעלה ההר שבאמצע העיר עם צריח עגול שנראה כמו מסרט ילדים כלשהו. הטירה, כך מסתבר, מערבבת בין כמה סוגי אדריכלות: תנסו לזהות את כולם! מהטירה יש נוף פנורמי לעיר, שיפה מלמעלה כמו שהיא יפה מלמטה. עוד אחד מהמראות היפים של העיר הוא גשר הבנוי מקשתות על גבי קשתות (Cloak Bridge).
וכמו בכל עיר אירופאית, יש בה בתי קפה, חנויות מזכרות ומוזיאונים היסטוריים. כמה מוזיאונים שיש בעיר (לא היינו בכולם) כוללים את המוזיאון של הטירה, מוזיאון שעווה, מוזיאון למריאנטות, מוזיאון המוקדש לעינויים שאפיינו תקופה אפלה יותר ועוד.
קוטנה הורה (Kutna Hora) היא עוד יעד מעניין שאליו הגענו. העיירה, לשעבר מעצמה של כריית כסף, מוכרת למטיילים בגלל "כנסיית הגולגולות" (Sedlec Ossuary), שכשמה כן היא - כנסיה מלאה בעצמות שדבוקים יחד בצורות שונות, כולל נברשת עצומה מעצמות. מהדברים שקוראים עליהם במגזינים של טיולים.
והמחזה הוא באמת מבעית. מסתבר, שכומר מהאזור חזר מביקור בירושלים, לקח אדמה מהאזור שבו נצלב ישו על פי המסורת הנוצרית, ופיזר את האדמה בבית הקברות של הכנסיה. אנשים רצו להיקבר שם, ויחד עם מגפות ומלחמות הביקוש להיקבר שם גבר על היצע המקום, מה שיצר כמות גדולה של עצמות - שהיה צריך לעשות איתם משהו. אמנות מורבידית הייתה התשובה.
בקוטנה הורה יש גם קתדרלה מרשימה בשם כנסיית סנט ברברה; האדריכלות היא גותית באופן קיצוני עם "תמיכות דואות" - חצאי קשתות שתומכות במבנה מצידו - והרבה צריחים מחודדים ("שפיצים"). אפשר להיכנס אליה (לא עשינו זאת) וגם לעלות לגג שלה.
אגב, מסתבר שהיא נבנתה במשך מעל 500 שנים והוקטנה ביחס למתוכנן בגלל תום עידן כריית הכסף. הקתדרלה פוטוגנטית גם מרחוק; היה יפה לשבת בבית קפה עם נוף לאותה קתדרלה. אפשר גם ללמוד על מורשת כריית הכסף של העיירה, כולל סיור במכרה לשעבר (לא עשינו אז לא יודע להמליץ). חוץ מזה, פשוט כיף (כרגיל) להסתובב בסמטאות רצופות-האבנים של העיר העתיקה של קוטנה הורה.
תמיד חשוב לנו להגיע למקומות עם מורשת יהודית, ולא חסרים כאלה בצ'כיה כאמור, ובכל זאת הגענו לקולין (Kolin). קולין היא עיירה די במרכז של פראג, שנראית כמו כל עיירה צ'כית מקסימה - כיכר מרכזית, סמטאות רצופות-אבנים, כנסיות עתיקות ובתים צבעוניים. אבל היא הייתה גם בית לקהילה יהודית גדולה, ובית הכנסת שבו ניתן לבקר כיום הוא עד להיסטוריה הזאת. בית הכנסת הוא השני הכי עתיק בצ'כיה, ויש בו מיצגים שמתארים את ההיסטוריה של הקהילה היהודית באזור. יש גם בית קברות יהודי גדול מכוסה בצמחיה - צריך לבקש את המפתח אליו מדלפק הכניסה בבית הכנסת.
ביום האחרון של הטיול הגענו לפראג, שממנה הייתה הטיסה חזרה לארץ. פראג היא ללא ספק אחת הערים הכי יפות שהייתי בהן, לעניות דעתי יותר מלונדון, רומא או מדריד. מן הסתם פראג מוכרת מאוד, ואין לי הרבה מה לחדש פה. אבל אתאר בכל זאת חלק ממה לעשות:
היסטוריה יהודית עשירה, כולל בתי כנסת, בית הקברות היהודי הגדול (שבו קבור למשל המהר"ל מפראג), מקווה היסטורי ועוד. סיור ביניהם הוא חלק מהחוויה של "המוזיאון היהודי", בעצם אוסף המוסדות שיש הרובע היהודי ולא מוזיאון בבניין בודד (כן יש מקום אחד שבו צריך לקנות כרטיסים עם כמה מיצגים). אחד מבתי הכנסת הוא האלטנוישול, בית הכנסת של המהר״ל מפראג, שמוכר מהאגדה על הגולם, היצור שנברא כדי להגן על היהודים. האגדות מספרות שהגולם עוד שוכב בעליית הגג של בית הכנסת, מחכה להפעלה מחדש. יש סולם לאותה עליית הגג, שאפשר לראות מחוץ לבית הכנסת. רק שהמשטרה מפקחת על הסולם כדי למנוע הגעה של סקרנים לדבר… מה הם מנסים להחביא?
הסולם לעליית הגג של הגולם. מה יש שם? אני רק שואל שאלות מחוץ לאזור היהודי, יש עוד בית כנסת יפה בסגנון ארט נובו, בית הכנסת ירושלים (Jeruzalémská). גם שווה ביקור לראות את האדריכלות המעניינת.
בית הכנסת ירושלים בפראג, בסגנון ארט נובו ספריה היסטורית (Klementinum) שאירחה בתקופות שונות את מוצרט ואת אינשטיין ומתאפיינת באדריכלות בארוק מהממת. הספריה נמצאת בתוך מתחם גדול שהיה חלק מקולג' שנוסד במאה ה-16 עם מגדל אסטרונומי. הספריה עצמה מארחת עשרות אלפי ספרים וגם אוסף של גלובוסים מעניינים מתקופות שונות שמראות את האבולוציה של תפיסת כדור הארץ.
באמצע פראג יש את כיכר העיר העתיקה. אתם כנראה תעברו דרכה בכל מקרה יחד עם עוד אלפי תיירים. הכיכר היא בית לשעון האסטרונומי המפורסם, הכי עתיק בעולם, שעושה מופע מכני קטן פעם בשעה בשעות היום ושמהווה דוגמה להתקדמות המדע המאה ה15.
הארמון המרכזי של פראג הוא עוד אתר שאלפי התיירים בעיר לא יפספסו, אבל הוא באמת שווה ביקור. הוא נבנה במאה התשיעית והוא אחת מהארמונות הכי גדולים בעולם - וסוג של עיר בפני עצמה. במתחם הארמון יש גם את קתדרלת סנט ויטוס הגותית (לא נכנסנו) שמארחת חפצים ותכשיטים יקרים שהיו רכושם של המלכים שדרו בטירה ואת הקברים של רבים מהמלכים עצמם. מהאתר יש גם נוף יפה ליתר פראג.
מעל הנהר שחוצה את פראג, נהר הולטאבה, יש כמה גשרים יפים. הגשר המפורסם מביניהם הוא גשר צ'רלס, שבו יש פסלים יפים של קדושים מהמסורת הנוצרית, ועל חלקם יש כתובות בעברית שתצליחו לקרוא. שווה גם לבקר את הגשרים האחרים לזווית אחרת על הנוף.
בערב תקפצו לשתות בירה בפאב שטוען שהוא הכי עתיק בעולם, שרובו מתחת לאדמה. הפאב בנוי בצורה ימי-ביניימית שאכן מחזירה אתכם מאות שנים אחורה, אבל דווקא התפאורה שהחליטו לשים בו (פסלי אבירים, שלשלאות וכו') פוגמת בחוויה ולא מוסיפה.
אינסוף דוגמאות לאדריכלות קלאסית, גותית, בארוקית, פוסט-מודרנית ועוד; פסלי רחוב רבים; וסמטאות ציוריות כיאה לעיר אירופאית קלאסית.
המוני מוזיאונים ששווה לבקר. קשה למנות אותם, אבל כנראה שהמוזיאון הלאומי שווה ביקור, ואולי גם המוזיאון המוקדש לסופר פרנץ קפקא.
יש עוד הרבה מאוד מה לראות בצ'כיה, ואנחנו רק טעמנו אותה. מדינה ממש שווה גם אם כבר הייתם במדינות מערב אירופה. בתור בונוס - היא גם מדינה ממש פרו-ישראלית.
תגובות