מאוד ברור למה תעשיית ההייטק יכולה להיות קטר לשגשוג ירושלמי. המשכורות הגבוהות בהייטק וההון שיכול לזרום לתחום ההייטק בעיר, יכולים ליצור מעגל היזון חיובי של צמיחה כלכלית, תעסוקה גוברת, משיכת אוכלוסייה משכילה ועליית היקפה של היזמות בתחומי הטכנולוגיה ובתחומים נלווים. ולכאורה, יש בירושלים יתרונות יחסיים רבים שיכולים לאפשר לה להצמיח מגזר הייטק, כגון אוניברסיטה מובילה, אוכלוסייה צעירה וקרבה למוקדי הייטק נוספים, בפרט זה בתל אביב. ואכן, ירושלים כן הצליחה להצמיח מגזר הייטק שכולל מאות חברות, בפרט בתחום הביו-טק.
עם זאת, ניכר שיש לירושלים כברת דרך לפני שהיא תוכל להכריז על עצמה כמעצמת הייטק. על פי נתוני מכון ירושלים, כ-6 אחוזים מהעובדים בירושלים מועסקים בתחום ההייטק, וזאת ביחס ל-17 אחוזים בתל אביב – כמעט פי שלוש. לפי מכון ירושלים, עיר הבירה מארחת רק 8% מהסטרטאפים בישראל, וגם המשכורות בהייטק הירושלמי נמוכות מאשר בכל מוקד הייטק אחר – כ-27% פחות מאשר בתל אביב. בעוד תל אביב ידועה במוקד בינלאומי לחדשנות וליזמות, ירושלים נמצאת מאחור, ולמרות הצהרות מרובות לא באמת על מפת הייטק העולמית, למרבה הצער.
למה הפוטנציאל של ההייטק בירושלים איננו ממומש? על פי ניתוח סביבת ההייטק הירושלמית ושיחות עם מגוון בעלי עניין בתחום ההייטק בירושלים, אפשר לשייך את האיטיות בצמיחת ההייטק הירושלמי למעין מעגל שכולל שלושה מרכיבים עיקריים:
מחסור בחברות הייטק שיעסיקו כוח אדם איכותי. בוגרי האוניברסיטה העברית, למשל, שרוצים לעבוד בירושלים אחרי סיום התואר מספרים כי בפניהם עומדות אפשרויות תעסוקה רק במספר חברות טכנולוגיה גדולות בודדות הפועלות בירושלים (השמות הבולטים: לייטריקס, מובילאיי, אינטל ואורקם). בתל אביב יש הרבה יותר הזדמנויות ומשכורות יותר גבוהות.
בשטח משרדי. אין בירושלים מספיק נדל"ן משרדי שמאפשר לחברות גדולות להתבסס, וחלק מהנדל"ן הקיים במקומות כמו הר חוצבים ותלפיות איננו נתפס כנגיש בתחבורה ציבורית. בנוסף, הנדל"ן המשרדי שכן קיים היום נתפס כמיושן ובלתי איכותי, בטח ביחס למגדלי המשרדים היוקרתיים בתל אביב ובהרצליה.
בכוח אדם שיעבוד בחברות הייטק מובילות. בתורם, עובדים פוטנציאליים בעלי הכשרה טכנולוגית לא מעוניינים לגור בירושלים מסיבות מגוונות, כולל איכות החיים, מחסור במקומות בילוי והמחסור האמור בהיצע נרחב של חברות הייטק. הדבר יוצר מצב שבירושלים יש הגירה שלילית החוצה, כאשר חלק משמעותי מהמגרים החוצה הם צעירים משכילים. אותה הגירה שלילית עומדת על כ-11 אלף אנשים בשנה לפי מכון ירושלים.
המרכיבים הללו מזינים אחד את השני: כשאין חברות, הון אנושי לא נשאר. כשאין הון אנושי, חברות לא יגיעו ויזמים לא יתחילו חברות חדשות.
אז מה אפשר לעשות כדי לצאת מהמעגל השלילי הזה?
ספציפית, מספר מנופים יכולים לתרום ליצירתו של האקו-סיסטם ספציפית בירושלים:
הגדלת זמינות ואיכות שטחי הנדל"ן משרדי. רובע הכניסה לעיר שהולך ונבנה הוא התפתחות מבורכת, אך על ירושלים לפעול באופן מתמשך לוודא כי היצע נמוך של משרדים אינו חסם עבור חברות הייטק. גם האיכות חשובה; המשרדים הקיימים בעיר נתפסים כמיושנים ובסטנדרט נמוך עבור חברות בינלאומיות.
עליית מדרגה בתמיכה המוסדית. בעוד אקו-סיסטם של הייטק יכול (ואולי צריך) להתפתח גם בלי מעורבות ממשלתית, ברמה העירונית-מקומית יש משמעות רבה לתמיכה מוסדית. המהלכים של עיריית ירושלים ומיזם Jnext יכולים לעבור קפיצת מדרגה מבחינת התמריצים הכספיים שמוענקים לעסקים, הסיוע שניתן ליזמים חדשים, החיבורים שנוצרים עם שחקנים בינלאומיים, הפעילות למשיכת הון אנושי ממקורות מגוונים לירושלים (למשל עולים חדשים, ערבים וחרדים) והקשרים שנרקמים בין אקדמיה ותעשייה. כל שקל שיושקע בכך וודאי יחזיר עצמו עשרות מונים.
גישה למוקדי הייטק בתחבורה ציבורית נוחה. משרדי ההייטק שכיום בירושלים (למשל בהר חוצבים, מלחה וגבעת רם) נתפסים כבלתי-נגישים להגעה בתחבורה ציבורית או בהליכה. הייטקיסטים יעדיפו לגור במקום שבו קל להגיע למשרדים כל יום, ושיפור התחבורה הציבורית ונוחות ההליכה בדרך למוקדים הקיימים יוכל לסייע בכך.
שיפור איכות החיים בעיר כדי למשוך עובדי ההייטק. זה אמנם נושא לפוסט נפרד, אך בקצרה: אם איכות החיים בירושלים תהיה נמוכה, עובדי הייטק פשוט לא ירצו להגיע אליה. עבור הייטקיסטים צעירים שעושים את תחילת דרכם בתחום, יש מספר רבדים לאיכות חיים, כולל זמינות מקומות בילוי והסעדה זמינים, משרדים איכותיים וסביבה נעימה ונקיה. בעוד עיריית ירושלים לא צריכה לבנות מקומות בילוי באופן אקטיבי, יש לה תפקיד רב בווידוא קיומה של איכות חיים טובה עבור צעירים ובהסרת חסמים לעסקים שתומכים בה.
התאמת תעריפי ארנונה בכפוף לחישובי עלות-תועלת לטווח הארוך. משיחות עם בעלי עניין בתחום ההייטק עולה כי הארנונה הגבוהה בירושלים מרתיעה חברות מכניסה לירושלים. בעוד ירושלים נדרשת להכנסות מארנונה עסקית עבור תקציבה, בטווח הבינוני-ארוך כנראה שמשיכת יותר חברות תפצה על התאמה מסוימת של תעריפי הארנונה.
הכשרת הון אנושי חרדי לעבודה בהייטק. ישנו בירושלים פוטנציאל להכנסת אלפי חרדים למעגל היזמות והעבודה בהייטק. על פי איציק קרומבי, יזם ואיש הייטק בירושלים שפעיל בתחום הכשרת החרדים, בספרו "כשהחרדים יהיו רוב": "שילוב חרדים בהייטק הוא המפתח שיבסס מעמד ביניים חרדי"; וכדי להגיע לשם, "המפתח לתעסוקה בפריון גבוה של חרדים בהייטק הוא הכשרה אינטנסיבית, ארוכה ומשמעותית". על עיריית ירושלים לקחת זאת לתשומת ליבה.
חיבור מזרח ירושלים. כיום, חלק גדול מאוד מהעיר מנותק מהכלכלה של יתר העיר. חיבור גובר של תושבי ירושלים במזרח העיר לעסקים במערב גם יוכל לסייע להצמחת ההייטק הירושלמי.
בפוסט הבא נביא דוגמה לעיר בעולם שעשתה מהפך בתחום ההייטק שגם ירושלים יכולה לעבור. יכולים לנחש איזו?