האפיות של הארץ התיכונה
- ehashkes
- 7 באוק׳
- זמן קריאה 5 דקות
עודכן: לפני יומיים
השם של סין בסינית הוא "ג'ונג-גוו", ובתרגום לעברית - "הארץ התיכונה". בדיוק כמו Middle Earth בספריו של טולקין, מחבר טרילוגיית שר הטבעות וספרים רבים נוספים באותו עולם.
וסין אכן מתאפיינת ברמת "אפיות" (Epicness) של מה שהייתי מצפה מעולמו של טולקין: מבני אבן עתיקים ועצומים, היסטוריה של אלפי שנים, נופים דרמטיים ותחושה שהטבע גדול מבני האדם. את הפוסט הזה אייחד לדוגמאות לאפיות של טיול בסין, ואתאר ארבעה אתרים בסין שנותנים את אותה תחושה.
גווילין ויאנגשו
כששואלים אותי (זה לא קורה הרבה) מה המקום הכי יפה שבו הייתי, אני לרוב עונה שאזור גווילין עונה על ההגדרה הזאת. גווילין היא עיר סינית טיפוסית במחוז גואנגשי בדרום סין, אך מה שמיוחד באזור גווילין הוא נופי הקרסט הנרחבים מסביב - אינסוף הרים מחודדים וירוקים שפרוסים בכל המרחב, בכל מקום שעליו תסתכלו. מעין גבשושיות ענק שיוצאות מהאדמה. גווילין היא אמנם העיר המרכזית באזור, אך המקום להתבסס בו באזור הוא הכפר הגדול יאנגשו.
מיאנגשו תוכלו לצאת להליכות בטבע, לטיפוסים על ההרים או לרכיבות מדהימות בין שדות האורז על אופניים, שאותם תוכלו לשכור בכל מקום. עוד פעילות קלאסית באזור היא לשוט בין ההרים בסירות במבוק על פני נהר היולונג או הלי. יש גם מקומות שבהם תוכלו לשחות, מוקפים בהרים.
המראה של ים הקרסט בכל כיוון הוא אפי ויפיפה. חקוק במוחי לנצח.
גם הכפר יאנגשו היא יעד כיפי בפני עצמו, חרף שהפך לתיירותי לאור סביבתו המיוחדת. יש בה מלונות יוקרה (אפילו היה שם פעם מלון כשר), הוסטלים לתרמילאים, מסעדות מכל הסוגים, קניות, מדרחובים, מופעי רחוב וכל מה שאתם מצפים מהאב תרמילאי. מהכפר תוכלו גם להגיע למופע ריקוד מסורתי עם מאות שחקנים סינים. הנהר והרי הקרסט מהווים תפאורה נהדרת.
אם נמאס לכם מהכפר התיירותי, פרוסים בסביבה כפרים קטנים ואותנטים יותר, כמו למשל שינג פינג, שירגישו לכם פחות עמוסים. אגב, בשינג פינג עצמה יש נקודת תצפית לנהר הלי שמהווה ההשראה הישירה לתמונה שמצויירת על שטר ה-20 יואן.
ההר הצהוב (חוואנגשאן)
אלף ציורים סיניים לא יספיקו כדי לתאר את יופיו של ההר הצהוב. ברצינות, נראה שמההר הצהוב יצאה השראה לאוצרות רבים של שירה ואומנות בתרבות הסינית.
ההר הצהוב הוא בעצם רצף של עשרות פסגות וקניונים במחוז אנחווי במזרח סין, מרחק נסיעה משנגחאי. אפשר לטפס ולרדת מההר הצהוב ברכבלים ייעודיים, אבל גם לעלות ולרדת באינסוף מדרגות שמובילות להר אם אתם לא מתעצלים. זה יקח שעות, אבל הנופים שווים את זה.
הפסגות עצמן מתנשאות מעל העננים והערפל וצבועות בצבעי ירוק, חום ואפור. מהסלעים הענקיים שמזדקרים מצידי הפסגות יוצאים עצי אורן בצורות ייחודיות. אין מה להגיד, זה פשוט יפה.
גם אחרי שתעפילו למרחב ההר הצהוב יש לא מעט מסלולים שאפשר ללכת בהם, למשל מסלול "קניון הים המערבי". ממעלה ההר תרדו ותרדו ותרדו במדרגות אל תוך הקניון, ורק תיזהרו - כל מדרגה שאתם יורדים תצטרכו גם לעלות אחר כך. מניסיון. שוב, הנופים בדרך שווים כל מאמץ.
בסוף המסלול בקניון הים המערבי יש גשר אבן קטן, בין שני סלעי ענק, שמתנשא מעל התהום. מזכיר את גשר קהזד-דום במוריה, בארץ התיכונה של טולקין כמובן. אל תסתכלו למטה.
לאחר שימאס לכם מהנופים, תוכלו לטבול במעיינות חמים שיש לצד ההר בשלל צבעים, טמפרטורות ואפילו טעמים. אפשר לעלות להר הצהוב ולרדת ממנו ביום אחד, אבל אפשר גם ללון (ביוקר) על פסגת ההר ולקום מוקדם לראות את הזריחה מעל העננים.
החומה הגדולה של סין
ממש אי אפשר לראות אותה מהחלל (תנסו בעצמכם בגוגל מפות). ולא, היא לא עצרה את הכוחות הפושטים על השושלות הסיניות. והיא אפילו לא חומה - היא רצף של מספר חומות ארוכות, חלקן מחוברות וחלקן לא.
אבל - אם חייזר היה נופל מהשמים ומבקש לראות אתר תיירות אחד בכל העולם, אולי הייתי מסמן לו את החומה הגדולה של סין.
היא פשוט אפית, וקשה לתאר כמה עד שתהיו שם.
השילוב בין ההרים הדרמטיים, הצמחיה העבותה, העננים הלבנים והחומה המתפתלת בין הרכסים, שבנויה מאבנים אפורות ועומדת כבר מאות שנים, הוא ממש מתוך סצנה בגונדור של טולקין. תוסיפו לזה את מגדלי השמירה שיש מדי כמה מאות מטרים ותקבלו מראה לא פחות משמימי ושילוב מושלם בין הטבע למעשה ידי אדם.
אבל, תיזהרו. אם תרצו לבקר את החומה הגדולה, אתם קודם כל תצטרכו לבחור מקטע. רוב האנשים מבקרים במקטעים שבנויים לתיירים ליד בייג'ינג, כמו באדאלינג או מוטיאניו. יש שתי בעיות במקטעים האלה. ראשית, הם מתויירים מאוד, ותצטרכו להצטופף בין קהל עצום של מבקרים. שנית, הם משוחזרים, כלומר נבנו מחדש בתקופה המודרנית ולא באמת מעניקים את התחושה האפית שתיארתי.
אז צריך לבחור באופן אסטרטגי את המקטע הנכון. אנחנו בחרנו בג'יאנקו, מקטע מופלא כמה שעות מבייג'ינג. אין תשתיות נוחות להגיע לאותו מקטע (לפחות לא היו כשביקרנו). ההוסטל שלנו סייע לנו למצוא נהגת שתסיע אותנו במשך כמה שעות בדיוק למקום הנכון, כפר באמצע שום מקום, מוקף בהרים. ירדנו שם, ולא ראינו כלום חוץ מהכפר העני וצלעות ההרים שסביבו, אבל הנהגת חיברה אותנו למדריך מקומי עם יד אחת. המדריך הוביל אותנו לשביל צר באמצע היער, שהתפתל במעלה ההר המיוער בעלייה די תלולה במשך כמעט שעה. אחרי הליכה ממושכת, צלע ההר שעליו טיפסנו הפך להיות קיר מאבן. בקיר היה סולם, שאליו טיפסנו אחרי שהמדריך סימן לנו לעשות זאת. ולפתע - מתגלה נוף מרהיב, מחזה של פעם בחיים.
החומה, חצי חרבה, מתפתלת בין ההרים והעננים. על מגדלי השמירה העתיקים כבר השלתטה מזמן צמחיה.
המחזה באמת עוצר נשימה. אך מהר מאוד מגלים שנקודת התצפית שאליה הגענו, מגדל שמירה עתיק בפני עצמו, היא גם בית למיליוני יתושים סקרנים, כמו שהרבה מהמקומות היפים בעולם נוטים להיות. אז אנחנו יורדים מנקודת התצפית לתוך החומה עצמה ומתחילים ללכת. התוכנית הייתה ללכת כמה שעות על החומה עד שנגיע למקטע תיירותי ומשוחזר, מוטיאניו, ושם נפגוש את הנהגת שלנו שתחזיר אותנו לבייג'ינג.
ההליכה במקטע הזה של החומה לא מוסדרת כלל (לפחות אז), ושם קסמה. היה צריך לפלס את דרכנו בין אבני החומה ולעיתים מעליהם. פתאום הבנתי למה אומרים "מטפסים את החומה" ולא "מטפסים לחומה" - ההליכה בחומה עצמה היא טיפוס לא פשוט. במהלך ההליכה, מדי פעם מגיעים למגדלי שמירה עתיקים, שחלקם חרבים לחלוטין וחלקם די בנויים. אותה תחושה של אפיות חוזרת.
בשלב מסויים החומה מפסיקה להיות חרבה ומתחילה להיות בנויה באופן מלא ומשוחזרת, והבנו שהגענו אחרי שעות למקטע התיירותי מוטיאניו. לאט לאט בהמשך ההליכה גם התיירים מתחילים להציף את החומה ורוכלים שמוכרים מוצרים שונים, כולל דגלים סיניים ואוכל רחוב.
פה לא התעכבנו. אחרי היום המרתק, אחד היפים בחיי, ירדנו מהחומה באמצעות מעין מגלשה של מזחלות. משם חזרנו לבייג'ינג עם הנהגת שחיכתה לנו בדיוק במקום שקבענו.
כל זה היה לפני 12 שנים, אז אם אתם מבקרים, תבדקו לפני את מצב החומה, את הדרך העדכנית להגיע לשם ואת היחס העדכני של הרשויות לביקור שם.
הפסל העצום בלשאן
דמיינו פסל עצום מאבן, בדמות אדם, שמתנשא מעל נהר. הפסל כל כך גדול שאם אדם היה עומד לידו הוא לא היה מגיע אפילו לחלק העליון של כף הרגל.
זה מה שדמיינתם?
אבל אני לא דיברתי על הארגונת', שני פסלי הענק של מלכי העבר בגבול הצפוני של גונדור בעולמו של טולקין. אני התכוונתי לפסל בודהה הענק בלשאן. לשאן שוכנת במרחק של שעתיים מצג'נדו במחוז סצ'ואן ושם יש פארק שמארח את הפסל, לצד מונומנטים בודהיסטיים אחרים.
פסל הבודהה אמנם יושב, אבל ענק באותה מידה כמו הארגונת'. מסופר שהפסל נבנה כתפילה להפחית את עוצמת הנהר שעובר מלפניו. וזה אשכרה עבד, כי האבנים שלקחו מהנהר כדי לבנות את הפסל באמת שינו את עוצמת הזרם. קשה לתאר את גודל הפסל בתמונות, צריך להיות שם.
באתר בלשאן פוגשים קודם את ראשו של הפסל מנקודת תצפית מלמעלה. אחר כך יורדים במדרגות תלולות לצידו של הפסל עד למפלס של הנהר. רק מלמטה מתגלה גודלו האמיתי של הפסל.
טיסה נעימה!
תגובות